גזרתי את שמלת הכלולות שלך,
רצועות-רצועות, כמו סחבות
איפה היית אתמול? איפה היית היום?
לא במיטה שלי, זה בטוח
הלבשתי אותך רק בתחתונים,
תחתונים כאלה ורודים עם כוכבים נוצצים
שמתי כתר קוצים לראשך,
עטור בסלילים של קסטות משנות התשעים
נעלתי לך את הסנדלים,
ממש ירדתי על ברכיי לפנייך לעשות זאת
אמרתי - עכשיו תהיי לי לאישה,
אישה עצובה, אישה בוכייה,
שמקוננת על מר גורלה
ואני אקשקש על פנייך סימנים של אהבה
וגם תאווה וגם תשוקה
את כל אהבתי הטהורה וכל שנאתי הבוערת -
אתן בך, יום ולילה, לילה ויום
את הלילות והימים בהם עטפתי דמותך בקדושה -
הוריד עם המים למחראה
וכשאשן אתך על יצועי הרך,
יחד עם גופי הרך, יחד עם גופך הרך,
יחד עם איברי הקשה, יחד עם פטמותייך הקשות,
אראה לך היטב מי הבעל שלך
אמחץ את שדייך, אחדיר בך לשונות,
אשרטט על גופך כוכבים ומזלות
ואתן לך לרטוט, אתן לך לרטוט
ואת תייללי בתחינה בלילות
ואת תקראי בשמי שוב ושוב
ובפיך קללה וברכה
ובפיך חסד ושטנה
נפשך הפצועה תרצה אהבה,
אהבה ללא גבולות זמן, מקום וכמות
אהבה אשר לא נתנו לך אותם בני-תמותה.