יום ראשון אני יוצא לאחו לקטוף תותים
הם נוזלים, התותים, על שפתיי ושיערי
הם קוראים לי לשמש הטובה להתכרבל עימם
באדמה פורייה מלאה תותים מתוקים-מתוקים

הם קוראים לי מתוך הסערה,
בלב ים המוות להינצל בם
לזלוג טיפה ועוד טיפה של תות ועוד תות,
לרוויה לגרון ניחר

אם תבוא אליי לא תדע ציפורן על בשרך,
היא אומרת
ועיניה תותים חגים-חגים
תותים יהפכו לדם בשדה של שלכת,
שם השמש מתגברת והרוח מנשבת,
אבק לתוך העיניים, הדומעות,
בצריבה קשה
כשאתה הולך ת'דרך אל המחילה, אל הסליחה
כמצע תותים בשלכת - לא תדע צער,
כי הוא קבור בארמונות הכפור
אשר בבעלותה, בתוך העיניים,
שחוקרות, שחותכות,
את בשרי לרצועות-רצועות
להניח לבי על צלחת ולנקז את דמי,
לתך כוס מתכת, לשפתיים אדומות תאוות.