ראו,
אנו שוב מול האבנים השותקות
פצועות המילים, דהויות השמות
כן, אנו כבר שוכחים שמות משפחה וכינויים
לא בטוחים במועדים, מקומות
אך אנו לא עם הדמעות
כמו מעולם לא חזרנו משם
מהדם, העשן, הקולות, המתים
כן, כבר בגרנו לא מעט
גם אהבנו, צחקנו וחיינו חיים
אך נותרנו חרוטי מכוות אוקטובר - לעולמים
אנו כבר לא נפגשים כמו פעם
מצעדינו כבד ואיטי יותר
אנו מחמיצים ימי זיכרון
הדמעות נותרות לא פעם יבשות
כמו אלה שהותרנו לעד - בחולות
לא פעם אנו מועדים ונופלים
על מקומות, שמות, מועדים
כן, הרעש בנו עדיין מחריש אוזניים
כמו נבקעו שוב, הסדקים בשמים
והצעקה השותקת, כואבת שבעתיים
פנים הולכים ונשכחים, מטשטשים
ובנו צער יתומים אבודים
לילה יורד על אבנים לבנות
ואנו לבושי אשם אוקטובר - בלבבות
עם ערב, חזרנו-לא - חזרנו מבית העלמין
במערב נצבעו השמים - בפסים אדומים. |
