אָז אַחֲרֵי הָעִיר הַלְּבָנָה
וּבִנְיְנֵי הַבָּאוּהָאוּס שֶׁלָּהּ כְּמוֹ מַלְאָכִים
מְרַחֲפִים טְהוֹרִים מוּלֵנוּ בַּשָּׁמַיִם
הוּא בִּקֵּשׁ בֹּקֶר אֶחָד
לִרְאוֹת אֶת חַיֵּי-הַלַּיְלָה שֶׁל הָעִיר הַזֹּאת.
לָקַחְתִּי אוֹתוֹ לִרְחוֹב הַיַּרְקוֹן לְיַד הַיָּם
הַבָּרִים הָיוּ מִמֵּילָא סְגוּרִים
אֲבָל שָׁם בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת הַצְּדָדִים
עִם הַבִּנְייָנִים הַיְּשָׁנִים
רָאִינוּ שְׁתַּיִם
עִם מִכְנָסַיִם מְאוֹד מְאוֹד קְצָרִים
עִם צִיצִים שֶׁמְּנַסִּים לָצֵאת לַחָופְשִׁי
יוֹשְׁבוֹת/יוֹשְׁבִים עַל גָּדֵר אֶבֶן מִתְפּוֹרֶרֶת
אָז אָמַרְתִּי לוֹ:
הִנֵּה חַיֵּי-הַלַּיְלָה מַמְתִּינִים לָנוּ
גַּם בְּמִשְׁמֶרֶת בֹּקֶר
וְלֹא רָאִינוּ מַלְאָכִים.

דן ספרי ©