|
בזמן הזה, בימים ההם,
השמיים קדרו מאוד
הוא לא ידע לאן לפנות,
מה לעשות, עם עצמו
הטלוויזיה צחקה עליו והפעילה עליו תמרונים
אם השמיים ייפלו זה יקרה בזמן הזה
גשם שטף את הרחובות ולא היה לאן לצאת
הבית היה מחניק מ-עשן סיגריות
האוכל היה דל וגם הדעת
החברים היו מעטים ומשעממים
כסף היה תכלית החיים
אבל רוחו נדדה הלאה מהחלון,
אל הירח והכוכבים ומה שלמעלה ממנו
היו תעתועי מחשבה שהיו סדקים במציאות
הרוח היתלה מחשבות איוולת ורגשות בדידות. |
|
|
שאלתי את שלי
למה היא בוכה,
אז היא אמרה
בגלל שזה יום
השואה, אז שאלתי
אם אני צריך
להיות מודאג, אז
היא אמרה שלא
וירדה תוך כדי
הבכי, מה אני
אגיד לכם, שכל
יום יהיה יום
השואה.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.