זר בן בלי בית / גולדן דרים |
עטופים חליפות חליפות להסתער
אל הסערה, את הלב
הותרנו לשממה. אפילו
אצבע על ההדק לובשת
את הרובה כמו קשת
על כתפה של אתנה.
וריד זהוב נותר פועם,
זועם, על בזבוז
של כדורים,
ירי
למקומות חשודים. מה
אנחנו חושפים בנבירה דמיונית
בזיכרונות, אמתית כמו
חלום: באת מוזהבת אני
חופר בשלג
בין עצי זית שלווים כמו ארזים
בוורשה, מחפש גופות של
ילדי אר.פי.ג׳י.
ומוצא רק טלאי מוזהב,
מכזב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|