חיי כקשר לא פשוט
גיאודז סגור לא טריביאלי שחובק אותי משני צידי הקונוס
המאיר את דרכי בחשכת המרחבזמן,
כפנסיה של מכונית המטפסת במעלה הר ערפילי.
לא שיש לי ברירה, מטבעי אני נע בחשיכה
גבי אל העבר ופניי על העתיד
פעם הבטתי לעומק הזמן
וראיתי את עצמי במהופך כמו אותה החרב המגינה על הגן
שהוא עכשיו
שהוא סגור
ימין היה שמאל, הראש למטה
ראיתי רק גבי וצעקתי ונפנפתי אל עצמי העתידי אבל הוא לא ראה
אותי
רק את גבי ראה
והוא צעק ונפנף ניסה להזהיר
ואני לא שעיתי או ששעיתי אבל לא שהיתי
או שסתם בכיתי
הבטתי פעם לעומק הזמן וראיתי לולאה כרוכה
שאותי משכה
במעלה הדורות אל יום מותי
והורתי |
