עשרות אנשים עוברים את הכביש המרומזר
שעת בין ערביים של  RUSH HOUR
שקיות בגדים בידיהם והם מהנהנים אחד לשני בראשם.

וגם אני איתם, אך השתחררתי
מכבלי מהאוניברסיטה
וקיבלתי איזו עבודה פשוטה
באיזה בניין בקרן הרחוב.

ההזיות שלי הולכות רחוק
אבל רק לכמה שניות
כשאני יחד עם המסה הזו
גוש חלומות קרתני המפנטז על מקום אחר.

שלושים שנה ויותר לאחר מכן
הקטנות סירבה לפנות מקומה
לאיזה זן חדש ומודרני של גדלות.

כל מה  שנותר הוא להיזכר בערגה
באותו רגע יומיומי של שגרה
עת צעדתי עם המוני החולונים

בסוקולובוקספורד סטריט.