המוזיקה והמילים הפכו
למקום בו הקו המטושטש
של גלי הקודש והחול
נעלם,
לצעקות של זעם ובכי
לטקס דתי בריח סיגריות ירוקות
של אנשים שלא ידעו כיפה מעולם,
לזכר איש שלא ידע להפסיק להילחם.
אוויר מעוך ולח נוסר בגיטרות
ותמר פילוסוף שרה את "בשדות".
בכיתי כמו בלוויה
והאורות הסגולים ליוו אותי.
קהל שבוי בתוך
קסם אפל בתוך
ציד מכשפות פנימי בתוך
פולחן יום יומי של כאב
נע מצד לצד בתפילה אילמת
של אוזניים יבשות וגרון שבור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|