לִפְעָמִים הַיָּם הוּא רַק יָם
לִפְעָמִים הַדְּבָרִים הֵם כְּפִי שֶׁהֵם.
הַיָּם הוּא רַק יָם
בְּלִי מֵטָפוֹרוֹת אוֹ לְקָחִים חַיִּים
וְלִפְעָמִים אָדָם שָׁם טוֹבֵעַ,
גּוּפוֹ לֹא נִשְׁטָף לעבר חוֹף מִבְטָחִים
שוקע בְּלִי אֱלֹוהִים, לְבַד בָּאֹופֶק
אֵין אוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה
וְלֹא רוֹמַנְטִיקָה שֶׁתְּהַדְהֵד.
בָּאנוּ לָעוֹלָם מֵרַגְלַיִם פְּש-וּקוֹת
רַק עוֹר שֶׁמָּלֵא בְּזִיכְרוֹנוֹת וְהִרְהוּרִים
עַל הַבְטָחוֹת שֶׁעָמְדוּ וְתִקְווַת שֶׁהֻופְשְׁרוּ
נוֹתָרנו עם קְצָת אֲוִיר בְּרִיאוֹת
וּכְשֶׁהַכֹּול כבר נִגְמַר
זֶה לֹא מִשְׁנֶה אֵיךְ וּמָתַי
כֻּולָּנוּ טוֹבְעִים באוֹתה צורה
נִבְעַט וְנִצְרַח
וְנִש-ְרֹט אֶת הַכֹּול, עַד שֶׁיַּעְלָם הַכֹּול
לְקַרְקָעִית, לַבֶּטֶן הָאֲדָמָה
נִשָּׁקַע בְּמָחוֹל
כְּפִי שֶׁקָּרָה, כְּפִי שֶׁתָּמִיד הָיָה
לבד בלי אלוהים באופק
לִפְעָמִים הַדְּבָרִים הֵם כְּפִי שֶׁהֵם,
הַיָּם הוּא רַק יָם
וְאָדָם שָׁם טוֹבֵעַ. |