מדיבורים רבים של רבים שרבים
על "חומר" בחומרה ללא שום בושה.
בחטף פתח חטף את שיבש,
לעצמו לאיטורו ולצלחתו והצלחתו.


את אלו שנחרכו בבשרם חרכו, לעצמם .
ניפנפו לרבים שחושבים בחומרו, אבל חרוך עדיין ב"בשרו" כשחגגו.
ורגע לא חשבו על שחשב או חש, ואני בש.
רק על שכר ורכב חדש, ולא על ה"שוכר" ב"רכב" של "אחר".


אבל לא אני, אני.
והוא, בטח לא הוא.
אילו זה שנראה במראה, למרות כול ה"שרוף", עדיין שקוף.
בש-בש אני ולחם, בעמקי מעמקי לא ידעתי לדמיין את שנפלה נפשי.


וכמו ששלי של רבים אחרים, ב"חיים".
למרות הלוחמה לחיים, סגרו אותי ה"קירות" הרבים.
ואלו שרבים על שדרוגים, שוחים בחיים.  
והוא בין אלו שחיים מתהלך, אבל חיי.


אל תשאל אם לא באמת, את האמת תרצה לדעת.
אבל אולי תצא בלי דעת, כי האמת שורפת.
את הדמעה אל תנגב, תמרח על היד שאתה אתה מחבק/מחזק.
ושנדע לקבל את השקוף, כמו את החרוך וההפך .