את כל המילים שהיו לי, אמרתי כבר.
הן עכשיו מרחפות בשמי כוכבים, באבק ערפילי, בין פנסי הרחוב.
חלקן נעלמות, נאלמות, מתפוגגות להן ואין אותן. חלקן נשמעות
בלחישה, בין שולחנות בתי הקפה, מעלות חיוך קטן, מעירות כאב ישן
או נושמות אהבה בלב מאובן. חלקן מפלחות את האוויר, בצרחות של
טירוף, בזעם נורא, עד שאי אפשר להקשיב, מה רציתי להגיד ובשביל
מה?
את כל המילים שהיו לי, שכחתי כבר. אולי את זוכרת חלק מהן? אולי
אפילו רק חלק קטן? אולי הן עשו לך טוב? או רע? אולי גם את שכחת
שהן נאמרו? כי את לא פה, את רחוקה.
אין לי צורך במילים לעצמי. הרי כבר אמרתי אותן. אמרתי את כולן.
אני אשתוק עד השקט הבא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.