דבר את המילים הכי יפות וטובות, כתוב אותן על הדף בעט היפה שלך
או הקלד אותן והוסף ניקוד שיתבל יפה את הכתב והוא יראה נאה על
המסך המרצד, אבל למילים האלו יש משקל.
כתוב דף אחד ותרגיש כמה הוא קל ותחשוב שאתה סופר אדיר ואיש בעל
נפש עדינה.
מה קורה כשאתה זה שנמצא "בצד השני של החור"?
תמיד שנאתי אומנות מסתבר, אבל אחרי שהפסיכיאטרית שלי החליטה
שעלי לעבוד בחנות ספרים חברתית אשר המוטיב של אותה חנות הוא
אקולוגי, הבנתי סופית שלמילה הכתובה יש משקל, והמשקל הזה רב
מנשוא!
כתוב כאוות נפשך, יוצר. אבל לספרים שלך יש משקל ואני עם הזריקה
הפסיכיאטרית שאני מקבל, זו שמחלישה את גופי וגורמת לו להבין
עוד יותר כמה התוצאה של כולכם יחדיו, האומנים והסופרים היא
מרה. צריך אני עכשיו לסחוב את הספרים הכבדים האלו בזרועותיי
הדלות והחלשות האלו שלי ולהעביר אותם ממדף למדף כמה וכמה פעמים
ביום במשך משמרת שלמה, מספר שעות כל יום, כמה ימים בשבוע בלי
אפשרות לעצור להרבה זמן בכל משמרת, אולי כי אישית, אני מהעשרה
האחוז האלו שאמור לעשות תשעים אחוזים מן העבודה כי שאר הנפשות
העדינות שאיתי לא מסוגלות לעשות זאת עקב מצבן... כמו בכל ארגון
עבודה אני מנחש... ורק אז אתה מבין שמילה מתחברת למילה ודף
חובר לדף, וספר לספר ומדף למדף, ספריה לספריה ואז ארכיון שלם
של חנות אחת מני רבות הפזורות בארץ הזו.
זה משקל רב של ספרים, ואז אתה מגלה שהמשקל הזה שאתה סוחב הוא
כבד... זה גורם לך לתעב את הערך של מילה כתובה.... אתה מבין
כמה גרועה היא האומנות... ולאו דווקא כי כבד לי אישית! לא!
זוהי חנות בעלת ערך אקולוגי, וכל ספר שמגיע לגריסה גורם לך
לשאול כמה עצים נכרתו וכמה ספרים הודפסו וכמה מכונות ומנועים
פעלו כדי שאיזה סופר עשיר ישב זחוח בסופו של יום וירגיש שהוא
על גג העולם... כן, אולי כמו שמנקה שירותים יתלונן על הבליינים
במסעדה, אבל לא, כי מדובר בסוף בכולנו, בכוכב שלם ובשורה שלמה
של עצים שנגדעו כדי שמישהו אחד יכתוב נרטיב או כמה שכבר נכתבו
בעבר פעמים רבות בצורות שונות ועדיין, גם אם נכתוב עד אין סוף
לא נצליח לכסות את כל הידע הזה ולהקיף את כולו...
אם קודם הרגשתי שמה שאתם יוצרים הוא מחורבן, עכשיו אני מרגיש
זאת על בשרי, חרף ניסיונות הפסיכיאטרית שלי לעדן אותי ולהפוך
אותי לאיש שיכול לכבד יוצרים כמוכם ולהשלים עם זה שלכם יש
מקום... הפסיכיאטרית שקיוותה שהעבודה בחנות הזו תהפוך אותי לבן
אדם ואני אכתוב לכם נניח מכתב תודה על זה שהספר שלכם שינה את
חיי ועשה לי את הלילה למאושר, הפסיכיאטרית הזו בסופו של דבר
קיבלה את הטלית שעליה הפוכה על הפנים שלה... אני מקווה שזו
היצירה האחרונה שאזכה לכתוב ולתפוס איתה מקום על גבי הרשת...
אני מקווה שלא ידפיסו אותה בדיו על נייר! שעץ לא יכרת בגלל
המילים שאני כותב כנגד מושא השנאה הגדול שלי.
ולפני כן, אני עם התקוות הגדולות שלי לחיים קלים, בתום ליבי
הגדול הייתי אדם שחשב שעם יכולות הסיפורת והעיצוב שלי אני אוכל
לתרום לבעל החנות ולעמותה שנותנת לו להעסיק אותי בחנות ועשתה
לי טובה גדולה שאני שם ולא כלוא באיזה חדר אטום עם סורגי ברזל
במחלקה סגורה, שאוכל לשבת שם בניחותא ולצייר להם כרזות ולהנפיש
להם סרטונים מצויירים שיפרסמו את העסק שלהם וארגיש כמה אני
יוצר מועיל שמשמח את הזולת וארגיש שהנה, בתור סופר הכשרון שלי
בא לידי ביטוי, כאחד מגדולי היוצרים אשר ספרם מונח על מדפי
החנות, הגעתי במקום זאת למסקנה שאחרי כל הספרים שסחבתי אני
מבין שאין לי שום סיבה להציע לו, לבעל החנות, יותר לתת לי
לייצר לו סרטון ייצוגי שיתפוס מקום על גבי חומרה כלשהיא כי כל
קילובייט שאתה משתמש בו נחשב! כל דקה של הנפשה תתפוס מקום גדול
על שרת אכסון כלשהוא שיסכים לארח את הסרטון שאנפיש... מדובר
בתעבורת מידע, מדובר בחשמל, בהוצאות של כריית משאבים ובזיהום
שנוצר עקב כריית משאבים! הו! מחירו של ספר אחד! ועוד אחד, ועוד
אחד!
אז אתה שם, שיושב לך מול המחשב או מול המו"ל של הוצאה נחשבת
וחוכך ידיך בתאווה, וחושב לעצמו על הפרסום, התהילה והרווחים
בצידה... אתה! מי יתן לך חוצפה נוספת שתאפשר לך להמשיך ליצור
עם שאר חבריך הסופרים הטובים ולכתוב את המילים הקלות שלך בעט
הנוצה העדין ולחשוב בנונשלנטיות שיש לך נפש רכה ועדינה של
יוצר. שאתה בן טובים ממשמני החברה הזו ויום אחד כל הספרים האלו
שהעלת על הכתב יצטרכו להגיע למחזור... כל העצים האלו שכרתתם
והחומרה שאיכסנתם עליה את המידע... הכל יגיע לידיים שלי ושל
שאר החברים שלי ואני אצטרך לסחוב את כל הכובד הזה של המילים
שלכם ולהתמרמר על ההשלכות האלו, על כל פסיק, על כל נקודה, על
כל מקף, מפני שכל פסיק נחשב, ועכשיו גם גרמת לי להוסיף על
המשקל בהתראה שלי אתכם! כל הכובד הזה של הדבר הזה שתמיד ידעתי
כמה אני מתעב אותו.
את האומנות! הוי, האומנות, עד כמה היא גורמת לבריות מסוימות
להתלונן!
תעשו לי טובה! תפסיקו ליצור! פשוט תפסיקו!!!
-"ויותר מכל בני הזהר מעשות ספרים הרבה אשר רובם להג ויגיעת
בשר אין קץ"
-"וברוב דברים רוב חטא"
-"יוסיף דעת יוסיף מכאוב וברוב חכמה רוב כעס"
-"חמור נושא ספרים"
(קהלת. וכן שאר מקורות ביהדות) |
