|
ואני קטפתי לה את הפרח השחור
ואני בכיתי עליה דמעות של דם
ושאפתי את כל עשן האגזוזים,
לנשוף לה בפנים
והטבעתי אותה בנהר של ייסורים
במיטתה טבעה, האכלתי אותה במוח שלה
ואחרי כל זה,
כשעיניה היו שטופות דם,
חיבקתי אותה חזק,
הבטחתי לה שלא ניפרד לעולם
היא עלתה חסרת עור מתוך הים השחור
והגישה לי את הפנינה,
שקברה עמוק בלבה
הפנינה הייתה טוב לבה
וזהרה כמו שמש
חדרה ללבבות האנשים,
הכתה נשמתם בסנוורים
הפכה כולם לקדושים. |
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.