כל כך הרבה דברים אני זוכר שנשבעתי לא לשכוח.
ושכחתי מהם,
שכחתי אותם,
שכחתי אותן.
שכחתי ממך
אני זוכר רק את מה שעשית לי.
במעורפל, בגשם, במיטת הנוער הנפתחת שלך,
שאלתי אותך אם זה כואב, ואת גערת בי שאין מה לעשות ככה זה
וזהו
תמשיך תמשיך אני רוצה אותך כן כן אני אוהבת אותך ושאלת אותי אם
טוב לי ואיך אני מרגיש

עכשיו, כשחם בחוץ,
ושפתייך לא משתקות אותי.
עכשיו , אחרי נצח
שלקח לי להודות,

טוב לי להכאיב לך.
זה מה שחסר לי.

זה כל מה שהיה לנו
וכשכאב לך מהזין שלי
הייתי מאושר. אבל את
התרגלת אליו מהר,

לכן מצאתי דרכים אחרות להכאיב לך,
לכן מצאתי את עצמי,
לכן עצמי מצא אחרת, אחרת
לא הייתי כותב שירים.