במופע חיי,
אני עובר באש המאכלת.
של שלט ניאון.
נרגש, בלוטות הטעם דווקא
מזהות ראשונות
את האירוניה הטעימה.
קרפה דיאם, זה
מה שכתוב,
כל מיתרי הנפש שמחפשים משמעות, כלומר
כל מיתרי הנפש, כלומר
כל מיתר, כלומר
קורסים לתוך המולת ילדים ורעשים.
ריחות וטעמים,
תורים ותלונות.
הורים ולילות.
הנה מגיע תורי, נפשי אינה יודעת מה
לבקש, רעש מיתריה הפוקעים
נבלע בלחישה מאחורי: קח
מה שיש, עכשיו, תמיד, או פשוט
קח שוקולד.
אחרי הכול, מדובר
בחנות קרפים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.