הכרתי ילדה אבודה
שחיפשה בקביעות שורשים
בין ידיים דורשות נדדה
וחיפשה לה שם חוף מבטחים

הילדה התבגרה לגברת
״מחונכת״, לכל הדעות
בליבה סערה משתוללת
נעה לקצב הפעימות

ובמראה השתקפו לה פניה
עצובות וכבויות להפליא
דמעות השתקפו בעיניה
בגופה אפף רעד מקפיא

וכקרן שמש ראשונה -
בשעה שהלילה פוגש את היום
דמותך, בין צללים, כך הופיעה
העירה, האירה פתאום

דרך עיניך נגלו לה פניה
ודרכים בהן טרם דרכה
מילותיך הניעו כיווניה
וליבה התכוונן עבורך

ואהבתיך-ברגש, בלהט
וביטחון נסך את גופה
ורצתה רק להכיר ולדעת
את הרבדים העמוקים בליבך.

הכרתי אישה אבודה
שכל חייה חיפשה שורשים
ולמרות שהיית עבורה
לא הצליחה לשים בך מבטחים

ובין ידיים דורשות נדדה
וליבה התמלא בחסר
ובמראה השתקפה רק דמותך
בליווי הצלילים של פסנתר

ואולי יום אחד היא תצליח
למצוא שוב דרכה אל ליבך
שננעל בסוגר ובריח
כשהיא, כל כולה, נשרפה

ומחשבה אחרונה מהדהדת,
ונרקמת בכאב למילים
אהבתנו תאיר, מהבהבת,
כאחרון הכוכבים המאירים.