בבוקר של סתיו, בבוקר של שלכת,
הוא הלך ולא שב
לקח תיק צד, מזוודה ושקית,
רק אלוהים יודע לאן הלך
הימים נמשכים בלעדיו,
ריקים-ריקים מלאים שגרה והתמרמרות
הקירות שותקים, התמונות רועמות
אין נחמה בעולם שננטש
הלכתי ברחובות, ראיתי משפחות,
מחובקים, מאוחדים, אוהבים
זה לא יהיה אתך, כי אתה אינך
והשמיים בוכים יחד אתי
עולם אכזר, לא יכולה לקחת אחר,
לא מסוגלת שמישהו אחר ייגע בי
את הלב שלי לא מסוגלת לתת שוב,
הנשמה שלי עכורה מכדי שמישהו ייכנס
ישבתי, דיברתי עם אלוהים,
הוא הקשיב בקשב רב, אבל לא אגיב
גררתי את הרגליים חזרה לבית
אני מזדקנת בכבוד,
אני מזדקנת עטורה צלקות יפות. |
