שהלילה יורד את חסרה לי יותר מהכול,
געגועי אליך רבים כמו גרגירי החול.
בחוף הים הם פזורים ואני בונה ארמון למלך ומלכה,
ומסביב תעלה ממש עמוקה.
להגן עלינו מפני כל אויב,
לתת לנו את הזמן להתאהב.
לפתע מגיע גל ונמחקת הממלכה,
ושוב יש לך מעט מנוחה.
אני מביט בצעדייך על החול הלוהט,
ועוד מבט קטן על הארמון שהתמוטט.
קופץ למים עם עיניים פקוחות והמלח צורב,
משהו אותי למטה שואב.
שירת הסירנות ואני מהופנט,
שוקע למצולות אט אט.
נותן לך יד ומוקסם מחיוכך השובה,
מתקדם לעתיד ומשאיר בעבר את ההווה.