קמתי בתשע ומשהו בבוקר
וגיליתי שהמיטה שלו ריקה
שטפתי פנים וחיפשתי אותו בבית,
אבל המיטה שלו הייתה ריקה
אול יצא למכולת לקנות סיגריות,
הסיגריות נגמרות לו בשעות מטורפות

צחצחתי שיניים והכנתי כוס קפה
פניתי למרפסת לשתות את הקפה כשאני מביט אל הנוף
והוא היה שם,
כל אותו הזמן הוא לא דיבר,
הוא היה שם, מעשן ושותה
בקבוק הערק היה לפניו
"בוקר טוב," אמרתי לו,
הוא רק חייך חיוך אווילי
"בוקר טוב לך," אמרתי, "בוקר טוב גם לי,"
הוא גיחך וירק יריקה עסיסית לפח
"למה אתה שותה על הבוקר?" שאלתי אותו
"זה לא בוקר," הוא אמר בקול מבודח ושוטה,
"כבר תשע ורבע."
"תשע ורבע?"
"אפילו תשע ושלוש עשרה דקות, ליתר דיוק," הוא אמר
צער שטף אותי, לא יודע ב-מה טעיתי,
הבן שלי שיכור, הבן שלי אלכוהוליסט

הבן של שיכור, מלמלתי שוב ושוב,
הבן שלי שיכור.