גילי ריד / דקה ושתי דקות |
רשפים מהבהבים
כמו הנשמות האבודות
והפחד לשכוח
מתגבר עם השנים
מגדלים של כאב
נערמים וצומחים
כמו גבעול של ורד
עלים וקוצים
וזיכרון דמותם
כמצבה אנושית
בכל אשר אני נתקל
מסופו יום ובראשית
אצלי בחדר חשוך
לא יכול להדליק את האור
והעור שלי נשרף
כמו געגועים וכיסופים
דקה ושתי דקות
דום להם ודום בלב
ומה נותר לי אחרי
והכאב בפנים יושב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|