אביגיל נץ / מחילה |
ניצב על הפתח, אדום וצורב
שופך במילים בודדות את דמינו
גורם שנשכח שהלב עוד אוהב
ואתה שנפגע כמו תינוק בן יומיים
נפצע וגוער כחיה בדו-קרב
שכחת אותי לחבק בין ידיים
ולחיות את כל מה שעכשיו
כבר אינני נושאת מטענים על הדרך
הכוח קרס והותיר לי חלל
כמו טיפשה שכורעת מולך על הברך
ורוצה בתמימות שתמחל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|