אבא שלו בכלל בולגרי
אמא שלו טורקיה
( או ההפך)
זו כבר הייתה נקודת פתיחה טובה.

סרדר.

כששמע  שאני
נצר לאותם תבלינים
רק דור אחד קודם, סבא וסבתא
צחק בהתלהבות שהקרחת המשותפת לשנינו
היא כנראה תוצאה של  אותו צירוף גנטי.

לקראת סוף הטיול
שאלתיו בתמימות
אז רוב האנשים בטורקיה חילוניים?

פתאום עיניו נצצו ברקים, יעני
והוא פתח בנאום ספונטני באנגלית
מלא אינדיבדואליות  אהבת אדם
כבוד, יעני
לקחת מהטוב, יעני
של העולם הזה
של מי שנותן לו טוב
ולא רק  מבטיח  גדולות ונצורות  לעולם הבא
מעל מסכי הטלוזיה
כמו פרופסור מוסלמי שיפה יפה
יודע להשיג לו עושר על חשבון
עוניים של מאמיניו.

ואני, שמרגע לרגע הבנתי
שאני מתחיל להאמין
ב"אני מאמין" של סרדר,
האיש שיעני לא היה מסוגל לעצור את שצף מילותיו...

אבל רק אני מכולם הקשבתי.
האחרים  היו עסוקים  כהרגלם בעניניהם
בקניות ובמתנות.
לא הבינו את עומק המחווה של סרדר.

בניגוד לכל כללי חברות התיירות יעני, סרדר,
התעקש סרדר לקחת אותנו לשכונה בה יהודים מוסלמים ונוצרים
חיו בהרמוניה מימים ימימה.
וגם להלל את הפרופסורים היהודים שברחו ממאורעות השואה לארצו
והקימו בה  מערכת חינוך אקדמית נפלאה.

אבל מה איכפת לנו, סרדר, יעני
אם מקשיבים לנו
או אם לאו
הגנים המשותפים האלה
כנראה ימשיכו
להפיץ אהבה.