מאז שהייתי קטן, וגם עכשיו בזמנים האלה, תמיד היה לי חלום אחד.

לפני השינה, בזמן הבקשות הייתי תמיד חוזר ומבקש את אותו הדבר -
עוד פעם אחת. עוד פעם אחת לחיות. עוד מעגל חיים, קצר או ארוך
ככל שיהיה, רק שיהיה שונה מזה.
וזה לא שאני לא מרוצה מהחיים שלי, באמת שלא. אני גם מקפיד
להודות בנימוס על כל מה שיש לי - אני נח כשאני שבע ומבשל כשאני
רעב ובאמת שאני מודה על כל הטוב בעולם הזה. אבל דווקא בגלל זה
אני כל כך רוצה עוד - ויש דברים שלעולם לא אספיק לראות.
ולכן כל ערב, ולפעמים במעלית בדרך לקומה 7, אני מדמיין מה היה
יכול להיות אם. אם הייתי נולד במדינה אחרת, הייתי אולי מתלבט
עכשיו לאיזו אוניברסיטה ללכת, ובוחר דווקא את הפחות נחשבת
בשביל להשאר עם החברים מהעיירה. אני מדמיין את החרטה כשאפתח את
מכתבי הקבלה, ואיך היא מתמוססת כשאספר לחברים שמעולם לא פגשתי.

יש רגעים מסויימים שאני רוצה יותר מאחרים. יש ידיים גדולות
שכבר לא יחבקו אותי, יש אהבות ראשונות שלא יחזרו - אבל אני
יודע שאי אפשר להנות מאלה בלי לחיות חיים שלמים לפניהם
ואחריהם.
הייתי רוצה גם דברים קרובים - לדעת מבפנים איך הרגישה השכנה
שלי כשהתחילה לקבל מחזור. זה נשמע מוזר אבל אני לא יכול לקבל
את העובדה שאחיה חיים שלמים ואף פעם - לא משנה מה אעשה - לא
אוכל לדעת איך באמת הרגישה.

והאמת היא, שאחד לא מספיק לי. אני רוצה לטעום הכל - מהפיראטים
של ימי קדם ועד לילדים של בית הילדים בצפון. מאוד הייתי רוצה
להכיר את האדם הראשון. פעם אפילו בכיתי כשהבנתי שלעולם לא אשמע
את המנגינה הראשונה שנוגנה בעולם הזה. באמת.

אני רוצה, אני רוצה מאוד לחיות חיים נוספים. ושוב שוב אני מבקש
- עוד אחד, עוד שניים, רק שנייה אחת - מה אכפת לך. אבל אני
יודע שאני לא.

אז לפחות על החיים האלה אני מנסה לשמור. לא לבזבז הרבה רגעים,
לחוות כמה שיותר בפרק הזמן הקצר. רק מעגל אחד, כן. כמה שאבקש,
רק אחד.

ולמרות הכל, את המעגל הזה - האחד שקיבלתי, שהוא רק שלי - דווקא
את זה הייתי רוצה לחלוק איתך.