צמא הייתי במדבר עשרת אלפים שנה
ולא באה טיפה ולא הייתה וכאילו נגוזה
עצים בשדרה צחקו עליי כיוון שיש להם מים
ואני פחות מעשב צומח - לא באה טיפה אל פי
הייתי משוטט בסמטאות מוכה יגון, צמא ושכול
ועננים רזרביים לא באו לפצותני ב-של אובדן זה
לכן הייתי קורע את בגדיי, מתחנן ומייחל ומתפלל
בתפילה קורעת לב לאל שבמרומים
שייתן טיפה ועוד טיפונת לצמא
שנשאר בדד בארץ טרשים
ארץ דוחן ונסורת ואבק וחול וחצץ
המשאיר אותי כאן לבד
ללא סימן, תמרור או שלט
המצביע לעבר מקווה מים מתוקים.