השאיפה שלי בתור נער הייתה להופיע בהמלצת המערכת באתר 'במה
חדשה'. נחשפתי לאתר בתחילת שנות ה-2000 ואלו היו שנות השיא
שלו, כל מי שהגדיר את עצמו "אומני" במדינה העלה לשם חומרים
ואלפי יצירות עלו לשם כל יום - צילום, שירה, והשיא היה
סיפורים קצרים.

סיפורים קצרים לפני שני עשורים היו חזקים כמו טיק-טוק, איך
נסביר בשפה הזאת של הפרחחים מהיום... סיפורים קצרים זה להשקיע
ב-NFT של פעם.

זוכר קצת במעורפל, שנכנסתי לאתר והופיע בהמלצת המערכת סיפור על
מישהו בדיכאון שבהה בתקרה והיה יורד מדי פעם לרחוב לשתות קפה
עם גרידת לימון ואז הלך לזונה. מה שאני עוד זוכר בכלל לא
במעורפל, שזה היה סיפור ברמה מדהימה! כי איך הולך המשפט...
"אנשים ישכחו מה שאמרת וזה אבל אנשים לא ישכחו מה שגרמת להם
להרגיש והכל".

הסיפור היה על קירות מתקלפים, על נשמה עייפה, על אי יציבות
נפשית ועל זה שבקצה האור יש מנהרה. זה היה הדבר הכי טוב שכתבו
אי פעם, אם להגזים. החלטתי באותו רגע, שזו נשמעת כמו שאיפה די
סקסית להיות בהמלצת המערכת באתר המופלא הזה. כי וואלה, אם אי
פעם אכתוב סיפור שיהיה בכלל באותו אזור חיוג של הסיפור על הקפה
והזונה... עשיתי את שלי בגלגול הזה.  

הייתה לי אז חולצה עם טז השד הטזמני והיה כתוב עליה  "HOT
STUFF", אז מאיזו סיבה רציתי שזה בדיוק יהיה הכינוי שלי באתר,
אבל פשוט תירגמו לי את זה ל"חומר חם". ישב אחד העורכים של האתר
ופשוט עיברת משהו שלא היה אמור לעבור תהליך שכזה. אבל זה לא
מה שעצר אותי מלנסות לכתוב סיפורים קצרים שישנו את העולם.

קוראים לי דני, אבל כשכשנרשמתי לאתר קראו לי רק דן. שיניתי את
השם בתעודת הזהות, כי חשבתי שמהשינוי יצמח משהו חיובי. ואם צמח
או לא? זה כבר עניין של פרספקטיבה. את השם משתמש פה באתר אף
פעם לא ניסיתי לשנות, מעניין אם גם על זה לוקחים אגרה.

הכנתי והעליתי סיפורים קצרים, כי איני יודע לצלם ושירה קצת
פחות עושה לי את זה. בכל פעם מחדש החזקתי אצבעות שאולי הפעם
אגיע לעמוד הראשי ובכל פעם התאכזבתי מחדש. אבל הי, לפחות
הכתיבה שלי השתפרה (קצת) בכל ניסיון.

אם יוצא לי להיתקל בסיפורים שכתבתי אז, לא אהיה מסוגל לסיים
אותם בכלל, כי הרמה נראית לי כל כך נמוכה ומתיימרת, הפיסוק
נראה לי לא נכון ומעצבן, למה שמתי כל כך הרבה פסיקים ובשביל,
מה, זה, טוב? ברור לי היום למה לא הגעתי לשום מקום עם הכתיבה,
אבל כל הכבוד לך על הניסיון - אני מהעבר! ולא הגעת להמלצת
המערכת כי לא היית מוכן, וטוב מאוד שלא הגעת! כל דבר שאנחנו
עוברים בחיים הוא כי אנחנו יכולים לעבור אותו... וגם ההפך.

אירוני שאני מהעבר לעולם לא יקרא את זה, רק הגרסה שלי מהעתיד -
והוא כבר יחשוב שזה קיטש.

האתר עושה רושם שכבר מת ממזמן, כשהדיסקו רוצה להמשיל משהו שעבר
זמנו הוא אומר "אחי אתה מת כמו 'במה חדשה' ". הרבה אימפריות,
מפלצות ודיקטטורים חיו בכדור הארץ והם היו נראו נצחיים אבל הם
פשוט קרסו כמו שברצלונה קרסה מול באיירן מינכן ב-4:0 המפורסם
כשלרובן ההולנדי עוד היו רגליים. חלק לאט, חלק מהר, חלק בהכחשה
שהם בכלל קרסו.

תארו לכם מה זה היה לחיות בתקופה שהטי-רקס התהלך בכדור הארץ...
הוא היה לטאה טורפת ענקית וזריזה, בגודל של בניין מגורים
בפתח-תקווה! מי בכלל היה יכול עליו? אלוהים אדירים הטי-רקס!
והוא בסוף נכחד כמו איזה כלומניק, מי זוכר אותו היום? עכשיו
בכלל צוחקים עליו שהידיים שלו היו קצרות ושהוא לא יכול היה
אפילו לעשות שוטים של טקילה או לשחק מטקות בנוחות. כשהייתי
נער מתבגר אז אתר 'במה' היה כמו הטי-רקס, כמו הטיק-טוק, כמו
NFT וכמו כולם ביחד.


טוב, אז אנחנו כבר 2023 ומי כבר קורא כאן? אבל האמת, בינינו,
כשאני שומע על ההתקדמות האנושית ועל כביכול הכישרון האנושי שיש
פה בתחום הטכני, שממציאים טכנולוגיות ענן שעוזרות לענן להיות
ענן, אז חושב לעצמי "אה... הייתם צריכים לחזות בכישרון שהיה
באתר במה חדשה, הייתם צריכים לקרוא את הסיפור על מישהו בדיכאון
שבהה בקיר והלך לזונה. זה היה כישרון אמיתי!"

אבל וואלה, מי כותב כבר סיפורים קצרים היום?