אני לא נושם.
לא בדיוק,
אם לא הייתי נושם
הייתי מת
אבל יש לי נשימה כבדה שכזו.

אויש, הנה הוא משיג אותי,
אני רואה את האוטובוס מאחור
משיג אותי.
אני מנסה לרוץ לעברו
בקושי מצליח להזיז את ברכי הכושלות  
אבל מבצע לבסוף סוג של ספרינט ללא אוויר.

נהג נהג עצור! נהג עצור! אני צווח בקול  חנוק.
לא עצר...
מבטי הרחמים של העומדים בתחנה מושלכים לעברי.

הכל בסדר, אני מסנן לעצמי
בטח ראה אותי במראה האחורית  וחשב לעצמו
בחור ספורטיבי וחתיך שכזה יכול להמתין לאוטובוס הבא...