בחשכת הליל בפרבריה של קייב, עולה יללה חזקה
אם נוספת שכורעת על עפר ואפר מעורבים בדם

יללה על החיים שנגדעו, היד שלא עוד תאחז בה בחוזקה

כמעט מאה שנה חלפו מאותה יללה, שנשמעה ממש לא רחוק משם
בפאתי וורשה
יללה של אם ורעיה, שבנה נלקח ממנה

מראות המלחמה מהדהדים שוב באירופה,
מנסים לנפץ את שתיקת העולם,
אך לשווא

מול מסכי ענק העולם כולו צופה,
דמעה זולגת,
אך מול זוועות שנוצרו בהינף אצבע של אדם אחד
איש לא מעז לקרוא: עצור!!!

פתיתי השלג שעצר את המלחמה ההיא
ובלם את התותחים, לפני שנים
מתעופף באוויר גם היום,
כתפאורה לזוועה החדשה.

הפטרייה שעלתה לשמי יפן, וסימלה את קץ הלחימה
היא זו שכולם חוששים ממנה כעת
בידו של הצורר החדש.

ומדינת היהודים, שהוקמה על דמם של שישה מיליון
אוגפת את חלונותיה
אוטמת את אוזניה, בידיים רועדות
ומסרבת להכיר בהיסטוריה שחוזרת

בלילה, יללות נוספות מחרידות את אירופה
אך איש לא שומע