|
לשבת על ספת הפסיכולוג
ולספר על מאה שנים של בדידות
על פרידות מאנשים אהובים
ועל הקושי לשמוח שמחות
אפילו קטנות
לדבר על המיאוס מהחיים
והזעם הלא נשלט שאני
כובשת בתוך עצמי ואחריו
החרטה
לשוטט במסדרונות האלימות האפלים
ולרדת אל מרתפי התשוקה הצולבים
ואת כל זה לעטוף, לעשות
בחיוך של מונה ליזה |
|
|
יופי, צביקה
הלולן הוציא
אותי ממגירת
הסיפורת שנתקעתי
בה, וישר אחרי
זה דחף אותי
לגאראז'.
אז מה עשית בזה,
טמבל??
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.