היא נולדה מחדש.

הוא הקים אותה על הרגליים
והראה לה את הדרך,
רוחה הייתה סהרורית.
הוא הושיב אותה
והראה לה
ועזר לה
לאכול.
היו אלה ביצים קשות
ותפוחי אדמה אפויים.
היא אכלה כאילו אין לה דבר לכך,
ראשה נע אנה ואנה
ועיניה התרוצצו סביב
על הקירות, על דברים שהוא לא היה יכול לקלוט.
הוא סיים להאכיל אותה בקושי,
גופה נע אנה ואנה כאילו רעד,
אחוז תזזית, חסר מנוחה.
הוא הכניס אותה למיטה וביקש ממנה להירגע,
אך זה עבד זמן מועט מאוד.
במהרה היא קמה מהמיטה בסערה,
העיפה מעליה את השמיכה
וחיפשה את הדלת.
"לאן יש לך ללכת?" הוא קרא ביראה,
אך היא מצאה את הדלת,
פתחה את הדלת כאילו עקרה אותה
וגלגלה את עצמה במורד המדרגות.

הוא ראה את רוחה הסוערת מבעד לחלון,
נאבקת לפרוץ גבולות,
נאבקת למצוא את ייעודה.
גופה נע אנה ואנה,
רגליה היו לא יציבות - אבל מהירות,
ראשה נד לצדדים ועיניה התרוצצו בחוריהן,
כשהיא מיהרה הלכה והתרחקה
והוא נשאר ניצב ושומם,
סגר והגיף את החלון,
והכין לו טוסט פשוט
למלא את החללים בנשמתו.