אמרתי לך שאני רוצה לבקר באיסלנד.
מזגת לי עוד צ'ייסר בורבון, ולעצמך עוד פלח לימון לסוואר.
"צ'ירס." הצ'ייסר ירד חלק בגרון.
בורבון איכותי הבאת, יאמר לזכותך שהאיכות משחקת חזק אצלך
בבחירת מותרות חייך.
'איסלנד?...' שאלת, בעודך סורק אותי בעיני האופיאט הכהות שלך,
מודע לכך שאני מרגישה בגללך עירומה לחלוטין, עוטפת עצמי בשמיכת
הצמר שעל הספה שלך, לבושה מכף רגל ועד ראש.
'מתאים לך איסלנד,' אמרת לבסוף.
הורדתי צ'ייסר רביעי של 40% כוהל בנפח, תודה לאל! עכשיו אפשר
לתקשר כמו בן אדם.
החומות של הנפש שלי כל כך גבוהות, מגינות עליי מכלום ושום דבר.
אם המוח שלי חשוף לפיתוח אובססיה קומפולסיבית לקונספט של מערכת
יחסים; יש לציין, אשר לא קיימת בעולם שמחוץ לאידיאליזציה
בראשי... אז על מה החומות כן מגינות? על האורגזמה שאני לא
מצליחה לחוות? על "הילחם או ברח" שפועל גם כשאני עושה פעולה
פשוטה כמו להכין צנים עם גבינת פטה...?
40 אחוז כוהל בנפח עוזרים לי להרפות קצת מלהיות הנהג התורן.