הייתה יפה כמו פרח לבן
פרח כזה שכאילו עשוי מכפור,
שכאילו נוצר משלג

לקחתי אותה בידיי ונשאתי אותה אל ענן
ענן כזה לבן וטהור כמו שהיא
הנחתי אותה על הענן ונתתי לה מזון רוחני

היא התערטלה מגופה והתענגה על זיו אור השכינה
מעולם לא ראיתי אושר כזה בנשמה
הזמן כאילו קפא והאושר היה נצחי וקבוע,
כמו מעיין שתמיד נובע

הילדים שלה והילדות שיחקו על הארץ את משחקי המחבואים
את החסד היא נתנה להם מלמעלה
הזמן על הארץ החליף עונות,
ממטרים ירדו וחמה יקדה
שמיים התכסו תכלת או פיזרו עננים קודרים
אבל היא על הענן הלבן שלה -
הייתה באושר וחסד נצחי,
ופיזרה אותו ללא הגבלה על ילדיה,
האובדים עצות בעולם גשמי.