אני לא  עצוב
אני רק רואה את הנולד
לאט.

אני הולך לדבר את המילים שלי לאט
אני הולך לדבר את המילים
של השירים שלי לאט.
אתם תציצו בשעון או בנייד
ותחשבו כבר נו כבר
איזה  קומוניקטיביות לוקה
כמה זמן זקן כזה גונב
ולמה עצב מאיים לכבוש אותנו
להרוג אותנו
ברכות
ועדינות
כשאנחנו טעימים
כמו מלח גס
על ירקות בטעם של פצעים
של גוף
הוא לא עצוב
הוא רק רואה את הנולד
שיהיה רופס
וזה יהיה טבעי
שידבר את הקמטים שלו לאט,
את הקמטים של הפנים שלו לאט
כי את השאר הוא יכסה היטב
בבגד, בעיקר בחושך יכסה
ואתם מייד תפנו את המבט
תפנימו שמבט פנימי יש להפנות
ממי שאין לו פנאי
כי הוא כבר סוף,
והוא גוזל את כל הפנאי, גנב,
ממי  שהוא עדיין התחלה או אמצע או נמצא בשיא חייו.

ומי ששארית חייו מבוזבזת בדיבור איטי ומגומגם
מעל במה אשר הצליח לנכס  לו לעצמו
היא הנולד שכבר ראה,
שכבר רצה לשכוח שראה,
ושזוכר עדיין מה היה,
ושזוכר גם מה עכשיו,
לרגעים ספורים שאלה סוף חייו.

והעיקר אהיה זוכר
שלא עצוב אני
כי אין בעולמנו עצב כלל.