|
איש אחד
יושב בצד הרחבה
של היכל התרבות
מולו ברוש מניד צמרתו ברוח
לרגליו שערה של סביון מתגוללת
דקלים שובבים נוגעים בתכול השמיים
צלילי מוסיקה מגיעים לאוזניו
ממרחק
מחשבותיו רוצות לשאת אותו הרחק מכאן
אבל הוא נשאר
ממשיך לשבת על ספסל האבן הקריר
חתול מפוספס בשלל גוונים
כרות-זנב ושתום-עין
צועד לאט על רגלי קטיפה
שומר על מרחק בטוח ממנו
איש אחד יושב
הרוחות מתחלפות
בקרבו נשמעת אנחת-רווחה |
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.