מוחמד היה איש ההאזנות המקצועי ביותר שארגון טרור כמו חיזבאללה
יכול להרשות לעצמו. הוא היה יכול להקשיב במשך שעות על גבי שעות
של שיחות טלפונים בלי לאבד אף טיפת סבלנות, לדלות מידע חשוב
מהאויבים ובסופו של דבר להיות גורם חשוב לניצחון במערכה. הרבה
מפיגועי חיזבאללה התחילו בו. שנים של ניסיון הביאו אותו להיות
מומחה לשפה העברית (ישראלים היו יכולים להאמין שהוא אבשלום קור
אם הוא היה רוצה בכך) ולטכנולוגיית ההאזנות, העניקו לו
אינטואיציה נכונה ב-99 אחוז מהמקרים בנוגע למה כן כדאי להקשיב
ולמה לא, וידע עצום בכל מיני נושאים. בנוסף, הוא היה מקשיב ממש
טוב בשיחות.
ואפילו אחרי שהוא התחשמל בזמן אחת ההאזנות, הוא פשוט החזיר את
האוזניות וחזר להקשיב. אך משהו על טבעי קרה בהתחשמלות שלו.
מוחמד החזיר את האוזניות שלו וגילה שהוא מקשיב לא לשיחות
טלפון, אלא למחשבות של מישהו. הוא לא האמין למה שהוא שומע
והתחיל לזגזג בין אנשים כמו בערוצי טלוויזיה.
״אני כל כך רעב״
״פצצות! נשקים לא קונבנציונליים!״
״שיט, אני מאחרת לשמירה. כדאי שאשים את הכפכפים.״
״איך זה שנ״ט עדיין לא פגע בי?״
מוחמד הבין שהוא עלה פה על משהו. שילוב של האזנה מקצועית
ויכולת קריאת מחשבות - זה חייב להיות מאללה.
הוא ישר הלך לעבוד על ההמצאה החדשה שלו. הוא לקח אנשים
שמבינים, עבד ימים ולילות, עשה ניסויים, ובאף שלב לא השתגע
מהעובדה שיכל לקרוא מחשבות כששם אוזניות. הוא קיבל את זה
כמתנה.
לבסוף ההמצאה שלו הייתה מוכנה, האזנות מוחיות שכוונו ספציפית
לחיילי צה״ל עם אפשרות להקלטה ובדיקת רקע על החייל. המגבלות
היחידות היו שרק הוא היה יכול להקשיב למחשבות בזמן הווה, ושהוא
לא יכול לבחור בין חיילים בדרג מסוים.
מוחמד התרכז והגיע לחייל ששמו מיכאל ויאזלב. הוא חיפש רקע עליו
והבין שיש סיכוי טוב שהוא יודע דברים חשובים, חשובים מאוד
אפילו.
הוא התרגש, לקח נשימה עמוקה, שם אוזניות, והבין שמיכאל לא חושב
בעברית, אלא ברוסית. הוא חיכה בסבלנות כמה שעות עד שהתעייף.
החייל פשוט לא חושב בעברית.
בכל זאת, מוחמד הרגיש שיש בו משהו. מיכאל הזה חשב בצורה מאוד
אמוציונלית, אגרסיבית. הוא בטוח יודע משהו ונסער לגבי המשהו
הזה. הייתה למוחמד אינטואיציה. וכשיש למוחמד אינטואיציה, אף
אחד לא מתווכח איתו. הוא הקליט את מיכאל ליתר ביטחון.
הוא הבין שהוא צריך מישהו שמבין רוסית בערך כמו שהוא מבין
עברית ואף יותר טוב. הוא לא מתפשר על סטנדרט. היה רק מישהו אחד
שהתאים לרצון שלו. ליתר דיוק, מישהי. סמירה. האקסית שלו. הם
נפרדו לפני 5 שנים בריב ענק. הם שנאו זה את זו במשך זמן ארוך,
אבל עכשיו הוא היה חייב לשכנע אותה לעזור לו.
מוחמד לא פחד. הוא דפק על דלתה של סמירה פעמיים. טוק טוק. היא
פתחה אותה, הסתכלה על מוחמד חצי שנייה וטרקה אותה בחזרה. הוא
דפק שוב והיא צעקה לו לעוף משם.
תכנית ב׳. הוא הוציא את הנייצ׳ר ואלי מהכיס, ניער אותו כדי
שתשמע, ואז היא פתחה את הדלת, חטפה את החטיף מידו, אכלה אותו
במהירות ואמרה לו ״כנס״.
הוא סיפר לה מה קורה, על היכולת החדשה שלו ועל החייל הישראלי
שחושב ברוסית.
״אני רואה שאתה עדיין אותו אובססיבי. מה אכפת לך מאותו חייל?״
״יש בו משהו.״
״גם אם הייתי מסכימה לעזור לך, אני לא עוזרת לחיזבאללה. יש לי
עקרונות והם מחפיצים נשים.״
״ואם אשיג לך אספקה לכל החיים של נייצ׳ר ואלי?״
היה לה פרצוף כועס לכמה שניות, ולבסוף אמרה ״טוב״ באיטיות
מעוצבנת.
״מאיפה תשיג בכלל?״
״אל תדאגי לגבי זה.״
״טוב, אני סומכת על הכנות שלך. זה הדבר היחיד בך בערך שטוב״.
הוא ממש רצה לתת לה אגרוף, אך התאפק ושמר על מקצועיות.
מוחמד הלך משם ישר למפעל הנייצ׳ר ואלי כדי לגלות שעכברים אכלו
את כל מה שכבר הזמין עוד מלפני שהלך לסמירה אפילו.
״מצטער אחי, מי ידע שהם יכולים לאכול קירות פלדה,״ אמר מנהל
מפעל הנייצ׳ר ואלי.
״זה בסדר. זאת לא אשמתך. זאת אשמתי שסמכתי עליך. אני רוצה את
הכמות הזאת עוד פעם למחר, הבנת? ושיהיה שומר, עם מלכודות, ורעל
עכברים מוכן לתפעול.״
״לא יעבוד למחר. רק בעוד שבועיים.״
״זה יעבוד אם תכפיל את כמות העובדים שלך ואת העבודה שלהם. אני
אדאג לך לאספקה לכל החיים של מרשמלו.״
מנהל המפעל חשב כמה שניות ולבסוף אמר ״טוב״ באיטיות מעוצבנת.
משם מוחמד הלך ישר למפעל המרשמלו.
״הנה המרשמלו לכל החיים שביקשת! הכל חדש וטעים.״ אמר מנהל מפעל
המרשמלו.
״איזה מזל שאני יכול לסמוך פה על מישהו. אתה היית הקלף האחרון
שלי.״ מוחמד שילם לו באספקה לכל החיים של אוזניות.
ביום למחרת, סמירה קיבלה את אספקת החטיפים שלה ובאה לעבודה של
מוחמד. האנשים שם לא שמחו לראות אישה, אבל מוחמד הרגיע אותם
ישר. היא חשובה פה.
הוא הביא לה את האוזניות והיא התחילה להאזין להקלטות של מיכאל.
בחמש השניות הראשונות היה לה פרצוף כאילו שהיא עומדת להקיא,
חמש שניות אחרי זה היא באמת הקיאה והעיפה מעצמה את האוזניות.
״מה קרה?!״
״למה הבן אדם הזה כל כך מיני? מה זה המחשבות המגעילות האלה??
זה מה שהישראלים חושבים כל היום?״
״לא. כאילו, יש דברים כאלה לפעמים, אבל נראה לי שהגזמת.״
״אתה לא רוצה לדעת מה הוא אמר. אני אפילו לא יכולה להגיד את
זה.״
״אם תפסיקי עכשיו, אני אשחרר עכברים שיאכלו לך את כל הנייצ׳ר
ואלי.״
היא לקחה נשימה עמוקה בידיעה שהיא נכנסת לגיהנום, הקשיבה כמה
דקות ולבסוף ויתרה.
״למה כל מחשבה שלו נשמעת כזאת חושנית? אפילו המחשבות שלו על
דברים תמימים כמו שוקו מגעילות. אני לא יכולה יותר. אני הולכת,
לא אכפת לי מהנייצ׳ר ואלי.״
מוחמד עדיין לא היה מוכן לוותר על מיכאל. האינטואיציה שלו לא
משקרת, לא משנה שהוא לא מבין את השפה. הוא חיפש מתורגמנים
טובים אחרים, אך כולם התנגדו. לבסוף הוא חזר לסמירה, שכבר
הספיקה לאכול את כל הנייצ׳ר ואלי. הוא באמת היה צריך לשחרר את
העכברים.
״זה לא בדיוק היה לכל החיים, חתיכת שקרן״.
״יא שמנה, אכלת חמישים אלף נייצ׳ר ואלי בארבעה ימים! איך זה
הגיוני פיזית?״
״יש לך 3 שניות לעוף מפה.״
״חכי. אני חייב מתורגמן שיעזור לי ואת היחידה שיכולה להכיר
מישהו כזה.״
״מי אתה חושב שהפיץ לכל המתורגמנים לא לעזור לך? אני הצלתי
אותם מהמוזר הזה. אף אחד לא יעזור לך.״
מוחמד ירד על ברכיו והתחנן ביללות ,״חייב להיות מישהו שיסכים
לזה!״
סמירה ריחמה על ההתרפסות הפתטית שלו. ״טוב, יש מישהו אחד..
שאולי יסכים לעזור לך. קוראים לו איברהים.״
היא נתנה לו את כרטיס הביקור של איברהים, עליו היה כתוב את
מספר הטלפון שלו ואת המשפט ״מוכן לעזור לכולם תמורת מין. סתם,
אני מתכוון כמובן לכסף״. באותו רגע מוחמד ידע שהוא האיש המושלם
למשימה.
״וואי, תודה-״
״פשוט לך מכאן.״
איברהים היה בן אדם זרוק ללא כל אכפתיות להופעה כלפי חוץ,
והידע שלו ברוסית גם היה מוטל בספק, אבל הוא היה האופציה
האחרונה. למרבה ההפתעה, התשלום היה בכסף. איברהים היה נלהב
לעזור לחיזבאללה ולמישהו מקצועי כמו מוחמד. הוא שם את האוזניות
וישר התחיל לצחוק. ״אוי, זה מדהים. הוא כזה מצחיקול.״
״פשוט תגיד לי כשהוא יחשוב על משהו שיכול להיות קשור אלינו.״
במשך כמה שעות, איברהים הקשיב, צחק ונהנה, כאילו מדובר באיזה
סטנדאפ. מוחמד פשוט חיכה. הוא אפילו לא חשב על לוותר. יש משהו
במיכאל הזה. ואז זה הגיע.
״יש לי! בשישי בערב, צוות חי״ר הולך להתמקם בהר חרמונית
דרום!״
מוחמד צהל מרוב שמחה, חיבק את איברהים שהוריד את האוזניות
בגאווה והלך להעביר את הדיווח הלאה בשרשרת הפיקוד.
״להמשיך להאזין?״
״תמשיך לעוד שעתיים, אם אין כלום תפסיק. תודה רבה, עזרת לי
בטירוף.״
צוות משימה שכלל את יחידת הקומנדו של החיזבאללה התחיל לתכנן
פיגוע בעזרת המידע החדש. התכנית הייתה הנחת מטען בהר חרמונית
דרום ביום רביעי. צוות החי״ר יגיע ויעוף באוויר. הנוהל קרב של
המתכננים היה מסודר ובעל סטנדרט גבוה, ומוחמד לקח בו חלק פעיל.

יום רביעי בלילה הגיע, וחוליית קומנדו שכללה ארבעה אנשים,
מהלוחמים הטובים ביותר שיש לארגון להציע, הלכה באיטיות ובשקט.
היה להם צלם שתיעד, ובעורף, צוות המשימה, כולל מוחמד ואיברהים,
ראה הכל. אף אחד לא היה יכול לשמוע את החולייה או לראות אותה
מחרמונית דרום. מחרמונית צפון, דווקא כן.
בדיוק כשהחולייה עמדה לעלות את ההר, נפתחה עליהם אש חזקה וכולם
נהרגו במקום.
צוות המשימה היה בהלם, אך המצלמה לא נפגעה והם חיכו לראות מה
בדיוק קרה שם. אחרי דקה בערך הגיעו לחולייה ההרוגה כמה חיילי
צה״ל.
״אני לא מאמין, אשכרה הרגנו את הבני זונות האלה״, אמר חייל אחד
עם מבטא רוסי.
מוחמד ואיברהים הסתכלו אחד על השני.
״תגיד, זה לא-״
״אתה מסתלבט?? למה לא נשארת להאזין לו?״
״זה לא מה שאמרת לי לעשות. שיחררת אותי אחרי שעתיים.״
״אתה בכלל יודע רוסית? הם הגיעו מכיוון אחר! הם לא ירדו את
ההר! היינו רואים אם כן!״
״מה אתה רוצה? התרגום שלי היה מדויק לחלוטין. חרמונית דרום
בשישי. כאילו, נראה לי. אני חושב.״
מוחמד בא לחנוק את איברהים, ובמקום זה נשלח להוצאה להורג יחד
איתו. חבל שלא היה טיפה יותר מקצועי.

אחרית דבר:

״אממ, בכר, שכחתי להגיד שיש לי פער של חמש סוללות.״
״מה אתה דפוק? מיכאל, אנחנו צריכים כל סוללה. אנחנו מתמקמים
היום, וזה לא שיש איזה מוצב שאפשר להטעין שם. למה לא אמרת את
זה קודם?״
״אנחנו לא בצד הדרומי?״
״לא אחי, בצפוני. מה יש לך?״
״שמע, הייתי בטוח שאנחנו מתמקמים בצד הדרומי בכלל ביום שישי
ואז שכחתי מזה לגמרי.״
״איך הצלחת להתבלבל בין שישי לשלישי?״
״נו בכר, אתה יודע שאני דיסלקט.״
״טוב, שיהיה. נראה אם יש לצוות אחר.״