ה-כנר מותח מיתר בבר של יוסי
מדברים המון על אהבה ואמונה
זה סוף הלילה, אנשים מתעוררים מהשולחנות
השיכרון מתפוגג ככל שהבוקר קרב

וברחובות הריקים של שבת -
נצנוץ זיכרונות שנשכחו
סמטאות רחבות וריקות בלבן של שבת,
שמיכת עננים בהירים מכסים את השמיים
טיפות מים, משמיים יורדים,
זקנים בדרך לבית הכנסת
ילדים הולכים מכאן לשם -
למסור תבשילים לשכנים וקרובים

ובחדר הקטן, בבית הישן,
בקצה מבוך הסמטאות, ליד הכביש הראשי -
מתעורר שמוליק הנרקומן וצמא לקפה,
למתוקים, למנת סם
מצלצל בשבת לחבר שלו כמה סמטאות מכאן,
אבל החבר דתי לא עונה
אז שמוליק שותה בכאב קפה מר,
טוחן כמה וופלות -
ויוצא בפיג'מה ונעלי בית לחבר שלו,
אולי יש לו משהו שירגיע את הדודא

עובר ליד אישה ששוטפת את הבית,
מים עם סבון נשפכים לרגליו
זוכר ששטף את הבית ביום שישי,
כשאימא שלו עוד הייתה חיה
הזיכרון מושך אותו ללילות שבת,
תבשילים ותפילות ויין
הזמנים השתנו בשבילו וזה חבל
וההווה נראה כל-כך עלוב יחסית לעבר.