לפני חודש
בוס: "בוקר טוב"
אני: "בוקר טוב"
בוס: "קראתי לך בשביל לדעת מה קורה עם הפרוייקט של צביה?
הפרוייקט של ביטוחי הבריאות?"
אני: "הפרוייקט עדיין מתקדם לאט מאוד, אבל יש לי משהו לעדכן
לפני כן, זה חשוב מאוד שתדע."
בוס: "זה יחכה לסוף השיחה."
אני: "טוב, OK, זה יחכה."
בוס: "ו-?"
אני: "כן, אז כפי שאתה יודע אנחנו בפיגור אחרי לוחות זמנים,
עושים כרגע כל מה שאפשר על מנת לעמוד בתכולות ובתקציב אבל נראה
לי שנאחר לפחות בחצי שנה ונחרוג בכ-30 אחוז מהתקציב."
בוס: "ולא אמרתי לך כבר פעמיים להחליף את מנהל הפרוייקט?"
אני: "נכון, אבל אתה יודע שלוקח לפחות חודשיים/שלושה עד
שמוצאים מחליף וזה לא אפשרי כרגע."
בוס: "ודיברת עם הבוס של צביה?"
אני: "כן, וזה לא עזר."
בוס: "ולמה האנשים שלך לא מסיימים משימות בזמן?"
אני: "כי הם נאלצו לעבוד על עוד שלושה פרוייקטים במקביל, וזה
למרות שביקשתי ממך לעצור לפחות חלק מהם."
בוס: "אז שיעבדו שעות נוספות."
אני: "זה קל לומר, הם עובדים שעות נוספות כבר קרוב לארבעה
חודשים, וזה ממש לא מספיק."
בוס: "זה לא מקובל."
אני: "זה אולי לא מקובל, אבל לצערי זה מה שיש."
בוס: "אני לא אוהב את טון הדיבור שלך."
אני: "זה הטון, ואני לא במצב רוח לשפר אותו כרגע."
בוס: "טוב, אני מבין שאנחנו חוזרים לאותה הנקודה ושם דבר לא
זז."
אני: "כנראה שכן."
בוס: "תעדכן היום בסטטוס את מנהלת היחידה."
אני: "אני אעדכן, אבל לא מתכוון לקחת בסטטוס את כל האחריות על
עצמי, אני מצטער."
בוס: "מה ז'תומרת, זה פיגור שלך!"
אני: "אני לא העמסתי על הצוות שלי שלושה פרוייקטים נוספים שלא
היו בתוכנית."
בוס: "טוב, אנחנו לא יוצאים מזה, סיימנו לעכשיו. אתה משוחרר."
אני: "אין בעיה, רק מעדכן אותך שאני מתפטר ומסיים בסוף
החודש."


הבוקר
אני: "בוקר טוב גלית, מה קורה? סקסית החצאית שלך, מאוד מחמיאה
לרגליים."
שותפתי לחדר גלית: "תודה, כפרה."
אני: "זה היום האחרון שלי היום, את זוכרת?"
גלית: "אני יודעת, אני יודעת."
אני: "קפה, ואני הולך תכף לארגן את שתיית הפרידה ואחר כך טופס
טיולים."
גלית: "לעזור לך?"
אני: "אהה, וואלה, כן, תודה, תודה!"
אני: "אין לי כוח לאירוע הזה ולכל הברכות, ומזל שהספקתי לקנות
מתנות אתמול."
גלית: "הממ, מה קנית לי?"
אני: "הממ, קניתי לך משהו אישי, אבל רק בסוף היום, לפני שאלך
הביתה."
גלית: "טוב, טוב, טוב, אני א בסבלנות."



סוף היום/עכשיו
אני: "את באה לחדר"
גלית: "ברור, ברור"
אני: "ותודה רבה רבה על כל העזרה היום"
גלית: "בשמחה רבה, חמוד"
אני: "ורגע, המתנה, היא בתיק שלי, אבל תסתובבי קודם ותעצמי
עיניים"
גלית: "נו, אל תהיה נודניק"
אני: "יאללה, יאללה, תסתובבי, אני פותח את האריזה ותכף נותן
לך"
גלית: "טוב, טוב, עוצמת, עוצמת, יא-נאג'"
אני: "ותסתובבי"
גלית: "הסתובבתי"
אני: "תושיטי ידיים"
גלית: "טוב, מושיטה"
אני: "שנייה, שנייה, הנה, קחי, מקווה מאוד שתאהבי ולא תזרקי
אותי מהחדר"
גלית: "אוי, רגע, מה זה?"
אני: "תרגישי"
גלית: "מרגישה, מרגישה, זה נעים בידיים, זה מה שאני חושבת
שזה?"
אני: "הממ, כן, כן, אה, ויש גם שלט"
גלית: "וואו, נעים ביותר. לא ציפיתי לכזו מתנת פרידה, טוב נו
תגיד משהו, למה אתה שותק?"
אני: "אני מסתכל עלייך, את יכולה כבר לפתוח עיניים"
גלית: "פותחת"
אני: "אני תכף יוצא ונוסע הביתה"
גלית: "רגע, רגע, גם לי יש משהו בשבילך"
אני: "וואלה"
גלית: "וואלה, וואלה, אבל תודיע קודם בבית שאתה מאחר היום בכמה
שעות ושהחברה לקחו אותך לדרינק"
אני: "הממ, רגע, נוסעים לאנשהו?"
"כן, אבל זאת הפתעה, חמוד,"
אני: "את ואני?"
גלית: "כן, כן, הולכים לבדוק את המתנה שקנית לי, ואל תשכח את
השלט,"
אני: "תגידי, ולמה חיכית עם זה עד ליום האחרון?"
גלית: "חיכיתי, חיכיתי, נכון, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא,
יאללה בוא!"