היית לי הכוח,
המניף את משבריי העמוקים ביותר
אשר מהם לקח לי זמן להשתחרר,
והיית לי הכוח לנתק את הסביבה,
ולא לא ידעתי שאתה תהיה משברי העצום ביותר,
ונישקת את פניי בתחושה של אכזבה,
לא הראית אהבה,
גנבת מיניות בסתר הדברים,
והבאת אותי מצבים קשים קשים,
ובכל זאת,
הכנסתי אותך דרך שערי הכבד
הסגור והמאובטח ביותר,
וקיבלת אישור כניסה לתמיד אהובי,
נכנסת ויצאת בעוצמות כה גדולות,
ולא עמדתי בכאב החדירה,
שהיה נטול כל רגש,
ועשית לי סוס טרויאני בלב,
והוצאת את כל החיילים בזזת והשחתת את העיר היפה שלי,
ואכלת את בשרי מבפנים,
והרגשתי עמוקות את העצם נסדקת בי
,
וכשגמרת בתוכי לעשות הבלגן,
השארת חורבן, חורבן כה גדול
שלא הצלחתי להכיל, להכיל את מר הנפילה
על איך שאהובי,
רמס את ליבי בצבא שלם , שלא חשב לרחם,
אותו אחד שהניף את דגלי היופי במלחמותיי,
וניפץ את משבריי העמוקים ביותר,
אותו אחד שהיה לי הכוח,
אשר ניתק אותי מן העולם,
רמס את עירי הפורחת,
והמיס את נפשי שאיבדה צורתה,
ונשארתי לבד,
ערום למולך,
והבטת
בפניי השורפות,
וראית את רגליי רועדות,
ובכל זאת
המשכת בדרכך הכואבת,
והלכת ממני,
והשארת דבר אחד,
חור עצום
שאי אפשר לסגור,
עיר נפשי התמימה,
שלעולם לא תחזור.