[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדה רויטגור
/
קוגרית

הימים שלה היו מלאים בעבודה וסידורים, אבל בלילות לא הצליחה
להירדם או שהייתה נרדמת מוקדם ומתעוררת באמצע הלילה עם דופק
מהיר והרגשה של אי שקט. כדי להרגיע את עצמה הייתה מאוננת ואז
נרדמת שוב. במשך היום הייתה נזכרת במגע של ידיה שם למטה במפגש
בין רגליה.
מתי בפעם האחרונה גבר נגע בה? כבר שלוש שנים בעלה לא איתה. מאז
היו לה כמה פרטנרים לסקס. חלקם בגילה, אנשים מעניינים
ותרבותיים שרצו גם להיות שותפים לחיים שלה, אבל לא מספיק
פעילים במיטה. רק בגלל המגע של גבר שמאוד נזקקה לו הייתה
לפעמים מתפשרת. היו לה יחסים גם עם צעירים ממנה, לפעמים בעשרות
שנים, לרוב גברים ילדותיים טיפשים ומצחיקים עם ביצועים
מדהימים. היא לא נזקקת לגבר קבוע על ידה, רק סקס מספק חסר לה.


ערב אחת אחרי שסיימה את כל הסידורים והיה עדיין מוקדם להיכנס
למיטה, התיישבה מול הטלוויזיה. על המרקע גבר ואישה נכנסו לחדר
במלון וכבר על יד הדלת, ללא מילים, התחילו להוריד בגדים אחד
מהשנייה ולהתנשק בצורה פראית, סצנה לא מתוחכמת שקיימת באין
ספור סרטים רומנטיים. הרגישה צורך עז בקרבה של גבר, במגע. למה
אין לה את זה? הבינה שחייבת לעשות מעשה. נזכרה במשפט, " שום
דבר לא בעיה אם אפשר לפתור אותו בכסף".
בזמנו חברתה המליצה לה בחום לבקר בפאב של קוגריות. היא חיפשה
את כרטיס הביקור והתקשרה.
" UP FIFTY ", ענו לה.
"אני רוצה להגיע עכשיו. צריך להזמין מקום?"
"זאת הפעם הראשונה שלך?"
"כן."
"מספרך יהיה 2431, נשמח לארח אותך".
ולפני שהספיקה לשאול משהו השיחה נותקה. היא התקלחה. בחרה בגד,
את הגופייה לבשה ללא חזייה. חשבה שנייה בקשר לתחתונים מתחת
לחצאית והחליטה שגם הם מיותרים. הוסיפה מעיל ארוך ונעלה נעל
סירה עם עקב גבוה, בתיק קטן אספה כסף מזומן. הזמינה מונית
לכתובת של הבית הסמוך, אליו עברה דרך חניון משותף בין
הבניינים. כך הייתה עושה תמיד כאשר לא רצתה שעיתונאים או
טיפוסים אחרים יטרידו אותה.
במונית פתאום נבהלה, "מה בדיוק אני עושה? לאיזו הרפתקה נכנסת?"
כבר רצתה להגיד לנהג להחזיר אותה הביתה. בסוף ניסתה לנזוף
בעצמה, "מה? אין לך אומץ? רוצה משהו, תשיגי. יש לך בעיה, תפתרי
אותה".  
המונית עצרה על יד הכניסה עם שלט בצבע זהב בצד הדלת, CLUB 50
UP. הדלת נפתחה שניה לפני שנגע בפעמון. "ערב טוב, ברוכה הבאה.
הזמנת מקום?" שאל גבר מבוגר לבוש בגדים שחורים. הוא בדק את
המספר שאמרה והזמין אותה למבואה קטנה. שם ניגש אליה בחור צעיר
בגופיה ומכנסים קצרצרים עם חיוך ידידותי, "את פעם ראשונה? יש
לך נשק? אני חייב לערוך עליך חיפוש", אמר. "אם צריך אין בעיה"
ענתה לו בחיוך. היא הרגישה כאילו משתתפת בסצנה מסרט והחליטה
לזרום עם זה. היה נעים כאשר הידיים שלו ליטפו את הגוף שלה.
בזמן שהם נגעו קלות בשדיים היא הרגישה איך הפטמות מזדקפות. ואז
שמעה, "וואו, זה לא סיליקון, זה אמתי". הידיים שלו המשיכו ללטף
את גופה וירדו לכוון המפשעת. "עד כאן", אמרה. "את נהדרת, איך
את אוהבת", שאל. כאשר הבין שהיא לא יודעת למה הוא מתכוון פירט,
"גדול, חזק או יותר מלטף". היא פרצה בצחוק, "ואם אני אגיד גם
וגם וגם?" "יש לנו", אמר ופתח דלת כניסה לפאב.
החדר היה ארוך עם וילון קטיפה אדום בקצה. בצדו אחת היה בר מואר
ומצדו השני עם תאורה עמומה, ספות נוחות ושולחנות נמוכים. הבחור
החייכן עזר לה להתיישב בכיסא הגבוה על יד הבר. "שיהי לך ערב
נעים", אמר ועזב, אחרי שקיבל ממנה תשר. הברמן מיד ניגש, היא
הזמינה ג'ין וטוניק. בזמן שהוא הכין את המשקה היא הסתכלה על
הנוכחים. על יד הבר זוגות, נשים מבוגרות וגברים צעירים, ליטפו
אחד את השנייה והתנשקו קלות. נשים בודדות עם משקה ביד הסתכלו
לכוון היושבים בספות, שם הייתה פעילות זוגית נועזת יותר.
הידיים מששו בכל חלקי הגוף. הנשיקות היו יותר לוהטות, אפילו
נשמעו אנחות מאופקות.
פתאום הרגישה נגיעה קלה בצוואר. נשיקה ועוד אחת וחום של גוף
שנצמד אליה. ריח עדין של בושם אפף אותה. היא רצתה לראות מי זה,
אבל שמעה: "ששש, אל תסתובבי". הרגישה ידיים מלטפות את הכתפיים
ויורדות לצדדים. גל של חום עטף אותה, היא סגרה עיניים והרימה
את הראש בציפייה שזה לא יפסק. הגבר הזר המשיך ללטף ולנשק אותה.
הידיים שלו ירדו עד המותניים, בעדינות נכנסו מתחת לגופיה.
"וואו", שמעה, הבינה למה הוא מתכוון וחייכה. היא נהנתה
מהליטופים העדינים ומהנשיקות הקטנות. ואז הוא סיבב את הכיסא
שלה והיא ראתה מולה גבר צעיר עם עגיל באוזן מחייך אליה. היא
רצתה להגיד משהו אבל הוא סגר לה את הפה בנשיקה צרפתית ארוכה.
פשק את רגליה והצמיד אותה אליו מחזיק חזק את ישבנה. נשמתה
נעתקה מקרבה כל כך לא צפויה אבל היא לא התנגדה, חיכתה להמשך
ורצתה שיהיה בתוכה. הוא חייך אליה ושאל, "רוצה להמשיך?" היא
אמרה, "כן". הוא התרחק ממנה, עזר לה לרדת מהכיסא והוביל אותה
לקצה אל חדר מאחורי הווילון האדום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים מיאשים
וכל זה, זה
המוטו גם של
הסיפור שתקרא
עכשיו.
אבל, אחרי
שתקרא, תחשוב
ככה - זה מה יש,
ועם זה ננצח.

after all, what
else is there?


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/1/25 18:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדה רויטגור

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה