מה יצרנו?
יצרנו כזב.
בזבזנו זמננו לשווא.
צרכנו אנרגיה שלא לצורך.
סחטנו המוח עד דק
עד כאב.
אלכימאי הבורא זהב
יש מאין-

בעולם שפשה בו רקב.
תלוי על בלימה.
על פי התהום.
מתנדנד בין שמיים לארץ.

עולם שימיו ספורים
כבר עתה
כבר עכשיו.

טרדנו עצמנו
במחשבה רחוקה.
על מה שהיה
ולא היה.
על כל הטרחה.
על כל העמל שהושקע.
על לילות חסרי מנוחה.

כשלפתע פתאום
ובבת אחת
בעודנו סוערים מאימה

צף ועלה זיכרון מיוחד.

באגם אחד
לכל אורך חופו
לצד המים
צלו קייטנים
מליחים על האש.

זיכרון אחד
פוגג התוגה
פיזר היגון
ליבה השמחה.