בשלב הראשון של המלחמה
כולנו אומרים מה אנחנו חושבים:
"למה האחרים לא פולשים",
"הם כה חלשים".
דרישה מאחר להקיז דם,
של אסטרטגים מול מסכים.
בשלב השני של המלחמה
מחליטים מי טוב מוחלט
מי רע מוחלט ובוחרים צדדים.
כי ככה זה בסרט הוליוודי
עוד מעט בצהרי היום
הטוב והרע יתכתשו והטוב ינצח!
בשלב השלישי של המלחמה
כולנו מרוקנים ארונות.
שולחים כל מה שלא צריך,
ורק אפשר למען הפליטים,
כדי להרגיש טוב עם עצמנו
מול החידלון.
בשלב הרביעי של המלחמה
כבר נדחיק, כדי שלא נצטרך
לעשות משהו משמעותי.
ובכלל, הארונות ריקים,
איפה יש עכשו מבצעים?
בשלב החמישי של המלחמה כבר
חוזרים לשגרה:
"זה לא נורא כמו המלחמות באפריקה"
"הם יסתדרו, הם תמיד מסתדרים"
"אלו לא פליטים אלו מהגרי עבודה"
"תרמתי כבר במשרד"
"מישהו עובד היום מהבית?
אני מחכה לחבילה מטרמינל X" |
