New Stage - Go To Main Page

ליזי קופרמן
/
פרספקטיבה

בשתיקות בחדרי חדרים הוא לוטף את פנייך ברוך ונושק,
את קורנת עוצמת עינייך מדמיינת שטוב שנעים, הוא שותק.
את בוחרת לחשוב שעכשיו כשכולם לא רואים אז מותר לאהוב,
ואחר כך לשכוח איך יחד, ללמוד שוב לבד, לקבל ולכאוב.
ועכשיו במרחק של שנים מביטה לאחור וחושבת אחרת,
איך אהבת שאהב אך שנאת כשהלך ושנאת להרגיש מיותרת.
במשחק זיכרון את הופכת קלפים מנסה להבין התאמות,
של צורות שסידרת אז ביחד כדי לקבל ולהחניק הדמעות.
ואת לא בדמותך שאז פעם חייכה אל מראה בזיוף מפוחד,
שידעה שהוא פה רק לרגע אך הרגע הספיק לעומת הלבד.
והיום בפרספקטיבה של זמן מבכה את אותה התמימה שבחדר,
בחרה לקבל כה מעט שחייכה במבוכה שהסתפקה  בבסדר.
איך היום שוב אותה האחת באותה המראה שוב פוקחת עיניה,
החיוך הוא כולו אמתי העבר רק עבר, אין פחדים על פנייה.
ואת כאן לחבק לקחים, לקבל העבר, להפנים מסקנות,
להפסיק לפחד, לסמוך על עצמך ליהנות קצת יותר ולהיות.
לא רוצה קצת יותר מכזה או אחר רק לגדול וללמוד להשתפר,
לדעת שליפול זה מותר ואפילו רצוי אך גם לקום ובחיים לא לוותר.
את אחראית לאושרך ולא אף אחד אחר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/3/22 4:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליזי קופרמן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה