הבלדה על נהגי האוטובוס  

נהגי האוטובוס שזרם האנשים הכהה את לבבותיהם
מסתכלים בך כעוד משב אוויר העובר במושביהם
ואיך אפשר להאשימם, הם חוו את כל הרע והטוב שהיה לנוסעי
התחבורה הציבורית בישראל להציע,
הם שמעו תודה ושמעו יא בן זונה
הם שמעו אתה מגיע ל עד שנהפכו למכונת תשובות מעונה
וזה שרוב רובם כהו עד שכשאתה פונה אליהם הם לא עונים
אומר פחות על הנהגים ויותר על הנוסעים
כשהייתי קטן מצוקתי העירה ניצוץ בעיניו של נהג ש-כבה
ולא אשכח איך הוא שוב ניסה לעזור לאחר ששאלתי והוא לא החזיר
תשובה
איך אפשר לצפות מאדם שראה את כולם לראות בך יותר ממשב חולף
הרי אין אופציה שיסגור את חלונותיו כי עבודתו היא לצרף
את האוויר במקום אחד לאוויר במקום אחר
אך האוויר מכביד על חיית המתכת והמסע תמיד מתאחר
איך אפשר לשאת בליבך את משקל האנושות
נראה שהדרך היחידה היא במנשאיי האדישות
שתפרו הנהגים אחרי שהמשקל שבר את גבם
למרות שיש מי שעוד סוחב אך זה רק כי חזק ליבם
הבנתי שיותר ממסך הזכוכית מה שחוצץ זה עברם
אז תוך זמן קצר הפסקתי לנסות להיות חברם
וכששקעתי בפחדיי ושאלתי האם אתה מגיע ל
כל מה שזכיתי לו היה הנהון תשוש ומבלבל
ואז לא הבנתי למה כל כך קשה להיות בנאדם
אבל היום אני קולט שמתן שירות זו העבודה הקשה בעולם
והוצאתי רישיון השבוע אז בקרוב לא אצטרך להתבוסס בשתיקתכם
אבל שתדעו שאני חושב על מה שעברתם והלב שלי בוכה
ואני מאחל לכולכם סוף טוב ונוסעים שקטים ואדיבים
מסלולים נטולי עומס ויעדים קרובים
כך שכשתתקלו במשבים אבודים תוכלו לזרוק להם מפה
ועל כל הדרכים הטובות שנתתם לי, תודה רבה


שיר יפה על נהגי אוטובוס וחוויותיי איתם