|
וכשהמנגינה הסתיימה
ולא הייתה מוכנה להתחיל שוב
כתבתי לך שאת הזיכרון
שאני הכי מפחד לאבד
כתבתי לך את הדברים
שמחקתי בעבר
וכשהיום נגמר
והמחר כל כך מוכן להתחיל
את תהיי עבורי המקום
שכולם אומרים שאיני ראוי עבורו
אני עדיין מעצב לבני האדם פסלי זכרונות
הם יעמדו גם לאחר המלחמה האחרונה
הם תמיד יחזירו אותי לאהבה הראשונה
אל תנחשי את הסוף
אל תפתרי את המשוואה שנעלמנו לתוכה
אל תהיי לזיכרון עבור המקום שאינך שייכת לו |
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.