תמונה ראשונה - נתחיל מהסוף:  
- "אתה מצטרף הלילה?" שאל אותי סטיץ' מעברו השני של הקו,
- "ברור!" עניתי,
- "מעולה, אוסף אותך מתחת לבית בתשע, תביא גם את הילד, יהיה
אקשן!", שמעתי אותו מתלהב.
- "וואלה, אקשן, מה בתוכנית הפעם?"
- "הפתעה, תישן טוב בצהריים."


תמונה שניה - התחלה:
שנתיים אחרי שהשתחררתי מהצבא התגלגלתי למשרד החקירות הקטן
והמעט מעופש של סטיץ', ששכן ליד כיכר הדוידקה בירושלים. הייתה
לי לפחות עוד שנה להשלמת התואר בפילוסופיה באוניברסיטה העברית,
והייתי זקוק להשלמת הכנסה דחופה. לבני סטיץ' היה משרד חקירות
פרטי שהתמחה במעקב אחרי בני זוג שפזלו לכיוונים אחרים ולפעמים
גם בתפיסה של מכוניות גנובות.

- "על כל זוג שתצלם תקבל חצי גלגל ועל כל מכונית שתתפוס ותחזיר
לבעליה תקבל גלגל," אמר לי סטיץ אחרי שעברתי את ראיון הקבלה,
- "מה זה גלגל?" שאלתי בתמימות,
- "גלגל זה אלפייה. בשחור."
- "שחור?" שאלתי, וסטיץ' הנהן בראשו ואני הנהנתי בחזרה שאני
מסכים לסידור.

במשך שנה שלמה כמעט, אחת לשבוע בערב הייתי מקבל משימת מעקב
ולעיתים גם משימת תפיסה. כסף טוב לסטודנט.


תמונה שלישית - קצת אחרי ההתחלה:
כמה חודשים אחרי שהתחלתי את העבודה אצל סטיץ' יצאנו באחד
הלילות לתפוס מכונית גנובה בטייבה. היינו צריכים להחזיר מרצדס
לבנה וחדשה שנגנבה מבעליה הירושלמים. סטיץ' קיבל כתובת משוערת
של הגנב מחבר שעבד בשירות, ובמהלך הבוקר אחד הפרילנסרים של
סטיץ' עשה סיור מקדים בישוב, ראה את המכונית, וזיהה את הכתובת
המדויקת של הבית שהיה לא רחוק מבניין העיריה בטייבה.

היה לנו מפתח רזרבי והיינו צריכים להיכנס לחצר של בית הגנב
ולקחת את הרכב בנסיעה או באמצעות הגרר, ולא פחות חשוב לצאת
בזריזות מטייבה, שלא לומר במהירות, לפני שתתפתח מהומה והשכנים
יבואו לעזור.

לקח לנו שעה בערך להגיע לטייבה, התקרבנו לאט לכיוון הבית,
וחנינו במרחק בטוח, מתצפתים על בית החשוד, ומחכים להזדמנות.
- "תגיד, אתה רואה תנועה ליד הפחים שממול הכניסה לבית?" שאל
אותי סטיץ' חצי שעה בערך אחרי שהתמקמנו.
- "לא."
- "תסתכל שמאלה, ממש מאחורי הפחים, מול הכניסה לחצר."
- "על מה אתה מדבר?"
- "נו, מה אתה טירון, ליד הפחים, תסתכל שוב, היא נראית לי
במקצוע."
- "באיזה מקצוע?"
- "שלנו, שלנו. תרגיע."
- "אהה, וואלה, מה יש לה על הראש?" שאלתי.
- "נראה לי כמו פרחים," ענה סטיץ', והמשיך לתצפת לעבר בית
החשוד ולעבר הדמות מאחורי הפחים שנראתה כבחורה.
שעה אחר כך זיהינו שהחשוד יצא רגלית מהבית והחלטנו לנצל את
ההזדמנות. סטיץ' אמר לנהג הגרר שיהיה מוכן ואני רצתי פנימה
לעבר הבית. נכנסתי לחצר וזיהיתי את המרצדס הלבנה חונה בצד
ימין, היא אפילו לא הייתה מכוסה.

- "שים לב, עוד מישהו נכנס לחצר", צעק לי סטיץ' באוזניה.

מיד לאחר שפתחתי את דלת הנהג של המרצדס נפתחה דלת הנוסע ומולי
נעמדה הבחורה שהסתתרה מאחורי הפחים. נראית טוב חשבתי,
ספורטיבית, בלונדינית ועם פרחים בשיער.

- "תעזוב את ההגה, זה שלי," היא אמרה לי.
- "סליחה? מה שלך?"
- "האוטו של אבא שלי."
- "אהה, של אבא שלך, זה מקורי, אם את רוצה את הרכב תיכנסי
ותשבי אחרת אני נותן גז."

נהגתי את הרכב החוצה, וסימנתי לסטיץ שיסע אחרי, עצרנו בכביש
עפר צדדי ביציאה מטייבה.

- "טוב, דברי עם הבוס, תסגרו את זה ביניכם," הצתתי את הסיגריה
והקשבתי.
- "התערבתי עם אח שלי שאני מחזירה את הרכב," היא אמרה לסטיץ'.
- "ואיך קוראים לך?"
- "לילו," ענתה בעלת הפרחים.
- "ומה הסיפור של הפרחים?"
- "חשבתי שזו הסוואה טובה."
- "טוב, איך לומר, ככה ככה, איך הגעת לכאן?" שאל סטיץ'.
- "במונית".
- "אהה, אוקי, אני אגב בני, נעים מאוד, בני סטיץ'".
- "נעים גם לי".
- "אבא שלך שכר את שירותי המשרד שלי," הוא הוסיף.

תוך כדי שאני מעשן בנינוחות את הסיגריה השנייה שלי אני קולט
שמשהו שם נדלק שם ביניהם. בין הסטיץ' ללילו והפרחים.

- "טוב, תמשיך עם הרכב עד ירושלים, אני משחרר את הגרר, אני
ולילו נסגור עניינים בנסיעה" אמר לי בני.

כשנתתי לה את המפתחות בפתח הבית בירושליים, ראיתי איך בני ננעל
על הפרחים והמבנה הספורטיבי, הבנתי שיש כאן עסק סגור. אהבה
ממארב ראשון.


תמונה רביעית - הודעה חשובה
חודש אחרי התפיסה בטייבה, סטיץ' התקשר והזמין אותי למארב משותף
עם לילו.
- "נו מתחתנים?" שאלתי.
- "הצעתי לה, אבל היא אמרה שרק אחרי התפיסה הבאה היא תענה לי."
הוא ענה ונשמע קצת בלחץ.
- "אהה, קשה להשגה, טוב היא מבית עשיר, לא כמוך וכמוני".
- "היא אמרה שהיא עוד לא סגורה על עניין הבילוש שלי."

- "טוב, אתה מוזמן." אמרה לי לילו בסיום התפיסה אחרי שהעמסתי
את הרכב לגרר.
- "לאן?"
- לחתונה".
- "אהה, וואלה, מברוכ, מברוכ, לילו ובני יא-סאלם עליכם!"
- "שימו לב רק לא לבלוש אחד אחרי השניה," הוספתי בחיוך.

חצי שנה אחרי התפיסה בטייבה בני ולילו התחתנו, ומיד בסיום ירח
הדבש הם הרחיבו את המשרד הקטן ושמו שלט חדש וגדול יותר בחוץ
"לילו וסטיץ' - חקירות".

כמה שבועות לאחר מכן קיבלתי מלגה לתואר שני ופרשתי מעסקי
הבילוש והמשכתי באקדמיה, סיימתי תואר שני, ואחר כך דוקטוראט,
ובהמשך אפילו עשיתי פוסט דוקטוראט אצל סטפנו במילאנו.
את אישתי מישל פגשתי במילאנו באקדמיה. אבל התגרשנו והיא חזרה
לאיטליה ואני חושב שהיא עכשיו עם סטפנו, אבל אני לא לגמרי
בטוח. שני הבנים שלנו גדלו, הבכור מחפש את עצמו במילאנו והקטן
חי איתי ומשלים תואר ראשון בקרימינולוגיה בבר אילן.

ואתם שואלים מה עם לילו וסטיץ', נכון? אז פעם בכמה חודשים הם
היו מזמינים אותי לתפיסה משותפת, פעם משאית, פעם איזה טרקטור
מיוחד, ופעם אפילו מטוס קל, בני דאג לשמור אותי בכשירות
מבצעית, ככה הוא קרא לזה, ואני חשבתי שזה נחמד, שזה במקום
לעשות מילואים.


תמונת - סיום
בעשרה לתשע חיכיתי כבר למטה עם הבן הקטן שלי.
- "יאללה תעלו, אני מקווה שישנת טוב" אמר לי סטיץ' מבעד לחלון
של הוואן הגדולה.
- "ישנתי לא רע, רגע, איפה לילו?"
- "היא תצטרף בהמשך"
- " יש לילה ארוך לפנינו, חמש תפיסות, שבע שעות, תפיסה אחת לכל
עשור, עשרה גלגלים לתפיסה."
- " לא הבנתי, חמש תפיסות?" הופתעתי קצת מהכמות.
- "כן, כן, זה לילה מיוחד היום, חוגגים ללילו חמישים".
- "אהה, וואלה, וזה מה שהיא ביקשה?" שאלתי עוד יותר מופתע.
- "לא רק שהיא ביקשה. היא כבר אורבת ליד הבית של החשוד הראשון
בטייבה".
- "פשש, סוגרים מעגל", אמרתי.
- "בדיוק!" סיכם סטיץ'.