ראשנו עמד בשלכת גם הוא
ללא עלעל נחמה
ללא חוטר תקווה.
כשצעדנו עמה במצוק לפנות ערב
נעצו אנשים מבטם בראשה
זיהו הקרחת מבעד למטפחת
הסתקרנו.
רציתי להסתיר את עינם מעינה
רציתי להסיט את עינם מראשה
למנוע כאב
להסיר מבוכה.
נעצתי עיני בעינם חזרה
בכעס
באיבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|