|
במסעדה על החוף
ליד הים
על דק מעץ
שמעתי דג אומר לרעהו-
אני אנפץ את תקרת הזכוכית.
היה זה מרד מסוג מסוים
לא ניכר בו כל להט
לא נשמע בו כל קול
לא נחשפו מעשים של ממש בשטח.
במטר על מטר זכוכית מלוטשת
הנשקפת לים
שט לו הדג
שט וחתר
ללא הפוגה
ללא הפסקה
ללא הרמת ידיים.
חתר הדג בכל כוחו
שט לו בנחת
חתר הדג עד כלות כוחו
עד נפל שדוד על צלחת.
דוכא המרד. |
|
|
-את אוהבת
אותי?
-כן
-כמה מאחד עד
שתיים?
א. בראון עם
שיטת מדידה חדשה
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.