[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שבר כלי
/
ברוך

הייתה זו המלחמה שטרפה את הקלפים. חודש וחצי היא נמשכה. הוא לא
הכיר אף אחד כשסופח לחטיבת העמק ולקראת סופה כבר זכר הכל ואת
כולם. בכניסה לעיר הם נאלצו לשכב מושפלים על הקרקע עקב פגזים
של מרגמה קלה שנפלו בלב השיירה עד שהמקור הושתק. אחר כך המשיכו
וחנו בחצר המשטרה. שם ראה בעיניים קרועות את מי שהיה הסמל
מגבעת חיים שיצא לטייל ברחובות  ג'נין והוחזר לחצר הטיגרט
בשמיכת צמר ספוגת דם. כשהמשיכו אחרי שבוע להתקדם בעקבות הטנקים
לכיוון שכם נהיה יותר קל. כאן כבר היה יותר שקט. בעיר הוטל
עוצר והם יכלו להסתובב בחוץ. עוד שבועיים והכל  נגמר.

את החודש האחרון להריונה הספיק ללוות בצעידות ונשימות עד הלידה
באסותא הישן שתפסה את כולם לא מוכנים. את המטה התקינו בבית של
אמה. חודש היא נשארה שם עד שהכבודה הועברה לחדר השינה בבית
החדש. גם כשהיו כאן, היה לוקח מדי בוקר  את הילדה בעגלה לנני
ששימשה כמטפלת במשך השנה הראשונה. היא לימדה את הילדה שירים
ומילים בצרפתית למורת רוחו. הילדה כבר הייתה כבת שלוש כשעברו
לרמת הנשיא ונולדה אחותה הקטנה. התינוקת סבלה מברונכיט ספסטית
וכמעט כל חודש קיבלה חום גבוה מאד שחייב זריקת פניצילין מדר'
מנחם. אחרי הזריקה היה מתפתח בפניה פצע ענק שהעלים כמעט את כל
אפה ונמוג לאט. בעצת הרופא הם החליטו לעזוב את העיר ולרדת
לדרום. הוא הגיש קורות חיים להנהלת החשבונות של מפעל הכימיקלים
במישור רותם וקבע ראיון בדיוק כשהזדמן להם לנסוע עם עוד שני
זוגות לצפון סיני. הטיול היה נפלא וגם הריאיון עבר בהצלחה, אבל
כשחזרו לעיר והוא ניגש להודיע על סיום העבודה, קרא לו הבוס
הגדול ואמר "אנחנו לא מוכנים שתעזוב אותנו סידרנו לך תפקיד
למנהל  חשבונות ראשי במפעל החדש שנמצא בהרצה באותו מקום."

עד המלחמה הוא היה כאן מספר פעמים. השתכן במלון בעיירה ומשם
ירד לעבודה. בסופי שבוע חזר למרכז. בשבת האחרונה, קיבל צו
שמונה ונסע  צפונה לפיקוד.
עכשיו כשקיבל את מפתחות הדירה הוא נוסע דרומה לממש את הקשר.
אשתו בבית עדיין, עם שתי הבנות ובהריון. פעם אחרונה תחת שליטת
אמה ויש בזה גם אפקט חלוצי. מעין הגשמה של חזון בן גוריון.
מנהל כוח האדם של החברה  ליווה את כל תהליך קליטתו ואף את
רכישת הדירה החדשה. את הבת הגדולה רשם לבית הספר.
הוא נכנס ללשכת המנכ"ל. מגישים לו כוס תה. בחדר המנכ"ל מתנהלת
ישיבה עם ברוך מנהל הכספים של חברת האם. הוא הבכיר ביותר בחברת
האם אחרי יו"ר הדירקטוריון. מדברים שם על חידושים ושינויים.
מנהל החברה הוא אדם חברותי וטוב לב. מנכ"ל החברה אימפולסיבי
וחסר סבלנות. מנהל הכספים שהיה תמחירן בחברת מכתשים מסתגר כל
בוקר כשעתיים עם העיתון היומי פתוח על השולחן  ואסור להפריע
לו. במחלקה שלו כ-12 אנשים חרוצים וסימפטיים. את מי שקדם לו
שלח מזמן הביתה. יש לו מרץ ותוכניות איך לקדם את המחלקה.

דלת החדר נפתחת וכולם יוצאים. ברוך, שאותו הוא כמעט לא מכיר,
ניגש אליו ומחבק את כתפיו.
"שמע בחור" הוא  אומר. "החברה הממשלתית שלנו יוצאת להפרטה
והנפקת מניות. זה יתפרסם בקרוב. אני רוצה שתחזור למרכז ותהיה
העוזר שלי".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טעמתם פעם מרכך
כביסה? לא
מומלץ.

אבל לעומת זאת-
שעווה לרגליים,
זה סיפור
אחר...





עקרת בית במשבר


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/2/22 12:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שבר כלי

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה