הדר הייתה שלמה עם עצמה.
הדר הייתה כל כך שלמה עם עצמה,
עד שהדבר השפיע על דברים שאולי לאנשים אחרים נראים משונים, אך
לא זה לא שינה דבר,
כי הדר הייתה שלמה עם עצמה.

למשל, הדר כל כך הייתה שלמה עם עצמה עד שהאמינה בביטחון מלא
לחלוטין שאלוקים קיים.
היא כל כך האמינה באלוקים עד שידעה שהיא לא צריכה לקיים את
מצוותיו או להישמר מדברי פיו האסורים על האדם,
משום שהאמינה בו באמונה שלמה.

או: הדר הייתה כל כך שלמה עם עצמה עד שלא הייתה מטפחת את
עצמה:
היא לא הייתה מסתפרת, היא לא הייתה מתגלחת, היא אפילו לא הייתה
מנגבת לעצמה את הישבן לאחר שירותים.
למעשה, הדר התקלחה רק כשהיה לה חם, ובמקרה הטוב היא חשה כך פעם
בשבוע.

באופן אירוני, הדר הייתה כל כך שלמה עם עצמה, אך לא הייתה שלמה
כלל.
לפני שנתיים הדר נפצעה בצורה חמורה מאוד בתאונת דרכים קשה. שנה
וחצי בילתה בשיקומים בבית החולים הדסה.
להדר היה חסר את תנוך אוזנה השמאלית, חתיכה לא קטנה מן הקמיצה
שביד ימין, ורגלה השמאלית הייתה קטועה עד לברך. היא לבשה רגל
תותבת מתכתית מתקדמת ויקרה.

הדר הייתה כל כך שלמה עם עצמה, עד שהתעקשה לקבל 100 אחוזי
נכות. בית הנכים הבינלאומי החליט שלא מגיע לה יותר מ 45
אחוזים. בסוף הם התפשרו על 50 אחוזים.

כשהגיעה הדר לגיל 18 וסיימה את הלימודים בהצטיינות, רצתה מאוד
לשרת באופן משמעותי את מדינתה ועל כן ניגשה לצבא.
מסיבות מובנות לעין, הדר הוכרזה כלא כשירה ובלית ברירה פנתה
לשירות לאומי. היא התנחמה בעובדה שהיא כל כך שלמה עם עצמה, עד
שלא יזיק לתרום לאחריםְ שזקוקים לעזרה.
הדר נשלחה לשרת במוסד לנכים למשך שנה וחצי, והיא סבלה כל רגע.
באחת השיחות שלה עם חברתה הטובה נועה היא התלוננה באוזנה:
"אני כל כך שונאת את המוסד המטומטם הזה. אני שונאת נכים"
"את לא נכה בעצמך?"
"כן, אבל מה זה קשור" השיבה הדר לנועה וגלגלה עיינים.

הדר הייתה כל כך שלמה עם עצמה, עד שלא הרגישה צורך בזוגיות.
אפילו לא היה לא צורך ביחסי מין או באוננות.
הדר הגיעה לגיל 32,
והרגישה בפעם הראשונה בחייה לא שלמה עם עצמה.
זה היה כאשר משאית פגעה בה.
תאונת הדרכים השנייה בחייה, הנוראות ביותר בחייה, והאחרונה
בחייה.

הדר בדיוק חזרה ממסיבת בריכה אצל נועה, ובדרכה הביתה עברה את
הכביש הראשי של העיר. הרגל התותבת המתכתית של הדר השמיעה רעשים
צורמים בכל תנועה רחבה מדי של מפרק הברך.
הדר ראתה, או יותר נכון שמעה, משאית עם אורות מהבהבים וצופר
רועש ממש לשמאלה. הדר הייתה מספיקה לזנק ולהתחמק מן ההתנגשות
אלמלא רגלה התותבת המתכתית לא הייתה בוגדת בה.

הדר שכבה על הכביש בלא נוע, כשגופה מחולק לשבעה חלקים שונים
ברחבי הכביש, והמכנה המשותף לכולם הוא שלולית הדם הענקית שבה
הם רבצו.

בחוטי המחשבה האחרונים של הדר, צפו בראשה מחשבותיה האחרונות.
"אני לא שלמה".
ייתכן שהיא בעצם אמרה את זה בקול,
אבל זה לא משנה.
בכל מקרה לא היה מי שישמע.