אבא לא בוכה, לא מראה גם כשקשה
אבא הוא גבר אמתי
היה לוחם סיירת, איבד גם חברים
ואני נושא את זה איתי

אבא לא מכיר דמעות, חולשות וכאבים
ומסתמך תמיד על הגורל
אבא לא בוכה, גם לא בלילה במיטה
כשהוא ואלוהים רק בחלל

אבל אם אצטרך אותו לרגע
הוא יבוא ללא מילה
יישב ויחבק אצלי כל פגע
ובליבו יישא תפילה

"שלא יצא כמוני ושידע רק טוב,
שגם את החולשות הוא יקבל באהבה
שימצא את המיועדת, ישמור אותה קרוב
שלא יפחד מרגש וקרבה"

אבא לא יכול, הוא צורח גם בלי קול
ולפעמים מביט בי מהצד
פוחד שכל הטוב ילך לו בקרוב
כי הוא רגיל בסוף להישאר לבד

אבא לא אחד שמדבר על חלומות
חי ת'הווה עם צל של העבר
עומד על הרגליים עם הטראומות על הגב
ורק אני מכל דבר נשבר

אבל כשאצטרך אותו לרגע,
להתנחם בזרועותיו
הוא יעטוף אותי ואז לפתע
יישא תפילה לאלוהיו

"שלא יצא כמוני..."